יועצת זוגית
הטלפון מצלצל. על הקו איש השיווק המקסים שאני עובדת איתו. זה שמקדם עבורי את האתר שלי בגוגל.
אני כבר רגילה לשיחות כאלו. אחת לכמה זמן אני נדרשת להוסיף עוד חומרים לאתר, לחדש, לכתוב. אני מקטרת קצת כמובן (כי עדיין לא נברא היקום שיעיז להוציא את זכות הקיטור אל מחוץ לזכויות הבסיס) ויושבת לכתוב.
אבל הפעם, הבקשה שלו אחרת: “תשמעי”, הוא אומר לי, “בדקתי את הנושא עוד יותר לעומק. באופן חד משמעי אני אומר לך שזוגות שזקוקים לטיפול מחפשים יועצת זוגית ולא מטפלת זוגית. אז אני מציע שבאתר נציין שאת יועצת זוגית”.
נשמתי עמוק.
“יועצת זוגית?” שאלתי כדי להרוויח קצת זמן…
“כן, יועצת זוגית”. הוא עונה. “מחפשים יותר יועצת זוגית, ובסופו של דבר הרי כל מטפלת זוגית היא גם יועצת זוגית” (אחרי שהוא מלווה אותי תקופה כל כך ארוכה הוא כבר מבין את הדקויות).
לקחתי עוד נשימה. “אין מצב”.
הוא מנסה שוב: “עכשיו את כבר ממש קטנונית. יועצת זוגית, מטפלת זוגית, מה זה בכלל כזה עקרוני? הרי בסוף את נפגשת עם זוגות ועוזרת להם.”
אז מה זה באמת כל כך משנה?
האנלוגיה שעזרה לסיים את הדיאלוג הזה הייתה זו: “תאר לעצמך שאני רופאה. למדתי חמש שנים אקדמאיות, אחר כל עשיתי עוד שנתיים סטאג’, ועוד כמה שנים נוספות עד שקיבלתי מומחיות. והיום אני רופאה מומחית. ואז תבקש ממני להגיד שאני מרפאה אלטרנטיבית. כי אנשים חוששים ללכת לרופא ומעדיפים רפואה אלטרנטיבית.”
כך גם בתחום הזה. לצערי כיום אין חוק המסדיר את הטיפול הנפשי באופן מסודר. אין חוק שמגדיר מי רשאית לקרוא לעצמה יועצת זוגית” ומי רשאית לקרוא לעצמה “מטפלת זוגית”. גם אין חוק המסדיר הגדרות של פסיכותרפיה. במצב הזה, כל אחד יכול ורשאי לקרוא לעצמו כל דבר וזה לא נוגד את החוק. מי שמנסה “לעשות סדר” אלו אנשי המקצוע שהקימו איגודים מקצועיים שיש בתוכם סטנדרטים גבוהים ביותר של הכשרה.
אני שייכת לשני איגודים כאלו: האיגוד לפסיכותרפיה פסיכואנליטית והאגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
על מנת לקבל הסמכה כמטפלת משפחתית היה עליי להגיע עם תואר ראשון טיפולי (במקרה שלי – עבודה סוציאלית) תואר שני קליני (גם אותו עשיתי בעבודה סוציאלית קלינית) לימודי טיפול משפחתי באחד מבתי הספר המוכרים ע”י האגודה (לימודים של שלוש שנים נוספות), לפחות 750 שעות טיפול זוגי ומשפחתי תחת הדרכה מקצועית קפדנית במקומות עבודה מוכרים ומפוקחים ועוד ועוד. בהחלט מסע מפרך.
לא כל יועצת זוגית היא מטפלת זוגית.
רק לצורך ההשוואה – כדי להיות שייכת ל”אגודה לייעוץ זוגי” – צריך להיות בעלת תואר ראשון בלבד ולהוכיח שטיפלת בארבע משפחות תחת הדרכה.
כלומר – 750 שעות טיפול – למטפלת זוגית, לעומת 4 שעות טיפול ליועצת זוגית.
מכאן, ההמלצה שלי היא ברורה: כשזקוקים לעזרה בתחום הנפשי/ האישי או הזוגי – מומלץ לפנות לאנשי טיפול. כאלו שעברו הסמכה מסודרת: תואר ראשון ושני בתחומי הטיפול (עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, או תרפיות מוכרות), אנשי טיפול שעברו הסמכה בפסיכותרפיה ממוסד השכלה מוכר, וכאלו שעברו הסמכת טיפול זוגי ומשפחתי. לא להסס, להיכנס לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי ולבדוק שאכן המטפלת הזוגית היא מטפלת המוסמכת על ידי האגודה.
ולסיום אני פונה אליכם, האמיצות והאמיצים, בעלי הסבלנות, שהגעתם עד לכאן, ואני אומרת לכם בפה מלא:
לא. אני לא יועצת זוגית (למרות שבפועל, פעמים רבות אני משתמשת בפרקטיקות ממוקדות, ייעוציות). אני מטפלת זוגית מוסמכת.