גירושין במשפחה

השלכות גירושין במשפחה

הגירושין הינו מושג המתייחס לשבירת הקשר הקיים בין בני זוג ולהחלטה לסיים את הנישואין. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (שנתון 2001 ) בין שנת 1990 ל-1995 עלה מספר הגירושין ב- 50%, בשנת 2000 נרשמה עליה של 4.5% במקרי הגירושין ושיעור הזוגות המתגרשים היה 28% מכלל הזוגות.

תהליך הגירושין והשפעתו על בני הזוג

גירושין במשפחה נתפסים כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר. זהו תהליך מתמשך, אשר ראשיתו בתחושת מצוקה וחוסר שביעות רצון מחיי הנישואין וסיומו בהסתגלות לפרידה. התהליך מאופיין בלחצים כלכליים, חברתיים ורגשיים, וכולל בתוכו אספקטים חוקיים שאף הם מוסיפים מתח.

תהליך הגירושין מאופיין בשלושה שלבים:

השלב האקוטי, זה שקדם לגירושין עצמם ומייד לאחריהם. אורך מספר חודשים עד שנה ויותר ומאופיין ברמות לחץ גבוהות. שלב זה מלווה לא פעם בתחושות בלבול, אכזבה, דיסאוריינטציה, וויתור על תפקידים ומנהגים קודמים.

שלב הביניים, לאחר הפירוד והגירושין ובתקופת ההסתגלות הראשונה, יכול להמשך מספר שנים. בשלב זה מתגבשים התפקידים החדשים במשפחה וחלים שינויים באורחות החיים וביחסי הורים – ילדים.

שלב ההתייצבות, מאפשר התארגנות של המבנה המשפחתי החדש, גיבוש של תפקידים ויחסים והיווצרות מערכות יחסים חדשות, כגון: נישואים שניים.

המעבר משלב לשלב מתפתח במשפחות שונות בקצב שונה. גיבוש התפקיד ההורי החדש, בין אם הוא המשמורן או הלא משמורן , וההפרדה הנדרשת בין ההורות לזוגיות, הן המשימות המרכזיות בתהליכי ההסתגלות של ההורים ובעלות השפעה רבה על הילדים.

הביטוי המשמעותי ביותר אולי לגירושי הורים הוא יציאת הורה אחד מהבית . עבור ההורה היוצא,מצב זה כולל את הניתוק מהילדים, מהבית, מהמסגרת המשפחתית לה היה שותף ואובדן חלקים ניכרים מתוך תפקידו ההורי. לעומת זאת על ההורה הנשאר מוטל עול כבד, כאשר עליו לבצע תפקידים שהתחלקו בעבר על ידי שני בני הזוג (טובין, 1997).

גירושין במשפחה והשפעתם על הילדים

גילאי לידה – 6, “הגיל הרך”, מאופיינים בהתפתחות מואצת בכל צירי ההתפתחות:  הפיסית, המוטורית, הקוגניטיבית, השפתית והרגשית. ילדים בגיל הרך זקוקים לסביבה קבועה, יציבה, מכילה ותומכת שתאפשר להם לעמוד במשימות ההתפתחותיות הרבות הניצבות בפניהם. משבר של גירושין במשפחה בגיל זה מערער את היציבות הנדרשת. בשלבים המוקדמים עדיין לא הושגה האפשרות להבנה של “קביעות אובייקט” (ההבנה לפיה גם אם אימא/אבא לא נמצאים לידי – הם קיימים בעולם) והפרידה עלולה ליצור מצבי חרדה. הסימפטומים מופיעים במנעד גדול, וחשוב ליצור עבור הילדים בגיל הזה קביעות גדולה ככל הניתן במהירות האפשרית.

גילאי 6 – 12 זכו לכינוי “גיל החביון” משום ההנחה שרווחה במשך שנים רבות לפיה בגיל זה חלים שינויים מעטים בלבד. תקופה זו מאופיינת בשימוש באנרגיה היצרית לכיוון חברתי ובין אישי. אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות בתקופה זו היא הסתגלות למוסכמות ולחוקים של החברה. לפי פיאז’ה (1983), החשיבה בגיל זה עוברת מחשיבה מאגית לחשיבה לוגית. יחד עם זאת הילד מתקשה לפתור בעיות מורכבות מכיוון שחסרות לו אופציות קוגניטיביות אשר מתחילות להופיע לקראת גיל 12. התפיסה היא אגוצנטרית וממוקדת ב”אני”, משום כך הילד בגיל זה מתקשה לתפוס את משמעות הגירושין. הוא לוקח על עצמו אחריות לגירושין וקשה לו להבין כי הגירושין אינם תלויים במעשיו.

גיל ההתבגרות מאופיין אף הוא בשינויים גדולים, בעיסוק נרחב ומעמיק בהיבטים השונים של הזהות העצמית, הערך, הזהות המינית ועוד.

השפעת הגירושין על הילדים קיימות הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך:

בטווח הקצר, גירושין במשפחה נחווים כאירוע טראומטי הן ע”י ההורים והן ע”י ילדיהם, והתופעות הפסיכולוגיות הנצפות דומות לתופעות פוסט טראומטיות (PTSD ). כאשר ההורה (במרבית המקרים זה האב), עוזב את הבית , הילד חווה אובדן פסיכולוגי בעוצמה רבה. יש הטוענים כי חווית האובדן במקרה של גירושין הינה לעיתים קשה יותר מאשר מות הורה, כיוון שבמקרה הגירושין מתקיים אקט של עזיבה מרצון מצד ההורה. ילדים בגילאים אלה מגיבים על פירוק המערכת המשפחתית בעצב ובתחושת אובדן ומסוגלים לבטא את כאבם. הם נשאבים לעימות, חשים מקופחים ומחפשים פיצויים חומריים. הם מביעים געגועים עזים לאב הלא משמורן ופעמים רבות מאשימים את האם בעזיבתו. הם חולמים על התפייסות בין ההורים ומנסים להתגייס למאבק. בנים בשלב התפתחותי זה מביעים בדרך כלל את סבלם, יותר מאשר בנות, באמצעות בעיות התנהגות.

במקרים בהם נוצר נתק בין האב לילדיו כתוצאה ממערכת יחסים קונפליקטואלית בין ההורים  עלול להיווצר חסך בדמות אב. מחקרים שעסקו בשאלת הקשר בין העדר אב לבין השפעתו על הסתגלות של ילדים מצאו כי החסך בדמות האב משפיע על הסתגלותם של ילדים ממשפחות גרושות לאורך שנים רבות. נמצא כי ילדי גירושין למשמורת בלעדית, שחוו בילדות אדישות וחוסר טיפול אבהי גילו קשיים רגשיים, חברתיים וקשיי הסתגלות מרובים במהלך חייהם. כמו כן נמצא שילדים אלה חוו חרדות נטישה ברמות גבוהות, שהשפיעו גם על הקשר עם האם. חשוב לציין כי מחקרים מראים, כי קשר טוב, יציב, ותומך עם האב הלא משמורן וכן מיעוט קונפליקטים בין ההורים הגרושים מהווים אינדיקציה להסתגלות גבוהה והישגים לימודיים טובים.

תגובת אובדן כהתמודדות הילד עם תהליך גירושין במשפחה

קיים דמיון בין עיבוד האבדן בגירושין, לבין עיבוד תהליכי האבל- והתמודדות עם אובדן סופי. כמו בתהליכי אבלות כך גם בגירושין, עובר לרוב הילד, את כל השלבים הבאים:

1 – הכחשה – הילד מנסה לדחות את המציאות המרה או לבטלה. בשלב זה נוטים הילדים להאמין כי הגירושין אינם ממשיים ואין זו אלא מריבה נוספת. לעיתים מתבטאת הכחשתו של הילד בכך שהוא כאילו איננו מושפע מהגירושין.

2 – אשמה – ילדים רבים חשים ברגשות אשם, והם תופסים את עצמם אחראים לגירושין בגלל התנהגותם “הרעה”. בשל נטייתם של ילדים לחשיבה אומניפוטנטיית, הם מאמינים בכוחותיהם לגרום לפרידת ההורים.

3 – כעס – הגירושין מאיימים על הילד באובדן אהבה. הוא חש כי ננטש, נעזב והוזנח על ידי הוריו, לכן הוא עלול לחוש עוינות איבה וכעס כלפיהם. במקרים רבים האיבה והכעס מופנים דווקא כלפי האם, בשל חוסר יכולת לכעוס על האב, או בהתקת הכעס לדמויות משמעותיות אחרות כמו מורים, חברים וכו’.

4 – ייאוש– בשלב זה עיבד הילד את המציאותיות של הגירושין (לפחות באופן חלקי), והוא נוטה לרגשות של דיכאון והתאבלות. מבחינה התנהגותית יכול שלב זה להתבטא בהפרעות גופניות, בכי המבטא את דכאונו, איבוד עניין בלימודים, במשחקים ובחברים, ובנטייה להתבודד. 5 – השלמה– בשלבים מאוחרים יותר, במחקרים אשר נעשו בקרב ילדים להורים גרושים, הסתמן גם שלב ההשלמה, המתבטא בקבלת המציאות החדשה והסתגלות למצב.

חשוב לציין כי אלו הן תגובות כלליות הנצפות אצל רוב הילדים ללא הבדלי גיל, שלב התפתחות, אישיות, יחסים עם ההורים, והתנסויות קודמות.

 

תופעות הקשורות בזמן גירושין במשפחה:

אי שמירה על קשר מספק מצד האב הלא משמורן.

בעשור האחרון קיימת עלייה גוברת בפתרון של גירושין במשפחה במשמורת משותפת. הסדר זה מחייב הן קירבה גיאוגרפית והן זמינות אינטנסיבית ומעורבות גדולה של שלני ההורים בחיי ילדיהם. זוהי מגמה חיובית מאוד, אך יחד עם זאת עדיין הפתרון של הורה משמורן קיים, ובמרבית המקרים המצב הינו כזה לפיו האב הוא ההורה שאינו משמורן.

העדר דמות האב עלול לגרום למספר תוצאות אצל הילד:

1 .מחסור כלכלי – להעדר אב יש משמעות כלכלית ברורה. הורות חד הורית מזוהה עם מחסור כלכלי כבד, הילדים חווים לא רק את אובדנו של האב מחייהם אלא ירידה משמעותית ברמת החיים.

2.חוסר זמינות – זמינות ונגישות ההורים לילדם מסייעת לילד בארגון חוויותיו, ציפיותיו, וגיבוש בטחונו העצמי. תהליך גירושין במשפחה מקשה על ההורים להיות זמינים לילד כבעבר. במצב זה הילד זקוק לאימו עוד יותר, אך באופן פרדוכסלי, האם , שנטל ההורות על כתפיה בלבד, פחות זמינה פיסית ופחות פנויה נפשית לספק את צרכיהם של ילדיה.

3.התדרדרות היחסים הורה – ילד – אחת התוצאות הנובעות מהמתח המלווה את פירוק המשפחה ומהלחצים הכרוכים בהתארגנות מחדש של התא המשפחתי הינה התדרדרות מערכת היחסים בין הורים לילדים.הרעה זו עשויה להשתקף בירידה בשיתוף הפעולה, כעס מוגבר, שחיקה באמון, והתגברות המתיחות בחיי היום יום.

4 . חסך בדמות האב יוצר חלל בהפנמת התפקיד ה”אבהי”– פעמים רבות עלול הילד להפוך בבית לילד/ה הורי ומתפקד/ת כמעין “בן זוג” של האם וכך עלולה להיפגם יכולתו לתקשר עם בני המין השני.

5 . התפתחות קוגניטיבית – קשר עם האב נמצא קשור בצורה חיובית להתפתחות הקוגניטיבית של הילד. להתעניינות האב בהצלחתו הלימודית של הילד ישנה השפעה חיובית והיא מהווה גורם המעודד את הילד להצליח. העדר אב נמצא קשור להישגים לימודיים ירודים.

יחסים הוריים קונפליקטואליים:

השפעת מערכת היחסים בין ההורים על ההתפתחות הרגשית של ילדיהם:

קונפליקטים בין הורים ידועים כאחד מגורמי הסיכון לבעיות רגשיות והתנהגותיות של ילדים. ילדים החיים בבתים קונפליקטואליים, סביר שיראו יותר בעיות רגשיות והתנהגותיות של ילדים מאשר ילדים החיים בבתים שאינם קונפליקטואליים. לילדים רבים התועלת הגדולה ביותר מהגירושין של הוריהם היא הפוגה בעוינות שבין ההורים. מין הצד השני זה מאוד נפוץ שזמן רב לאחר גירושין במשפחה – ההורים עדיין מתווכחים על נושאים רבים. מחקרים רבים תמימי דעים בנוגע להשפעה השלילית של הקונפליקטים הבין הורים על הסתגלות הילדים לאחר הגירושין. קונפליקטים בין הוריים לאחר הגירושין אינה תופעה פשוטה. ומחקר זה כמו מחקרים אחרים בתקופה האחרונה מנסה לפרק את התופעה ולבחון את הגורמים בה המתווכחים בין התופעה לבין הסתגלות הילדים.

מחקר הקונפליקט

במחקר שנערך ע”י ( LEE (1997נבחן הקשר בין קונפליקטים בין ההורים לאחר הגירושין ובין הסתגלות הילדים . הממצאים מצבעים באופן בהיר על ההשפעה של הקונפליקט הבין הורי על הסתגלות הילד וויסות השפעה זו ע”י הקשר של הילד עם שני הוריו ודיווח עצמי של הילד על תהליך הרגשי שלו. בהתחשב במערכת היחסים בין הקונפליקט הבין הורי ודיווח עצמי של הילד על תהליך הרגשי שלו , התרחשות של הקונפליקט הבין הורי אינה מנבאת באופן ישיר כעס של הילד ולא אסטרטגית חיפוש תמיכה מההורים. תהליכים אלה, של הילדים תלויים בעובדה אם לילדים  היו קשרים עקביים ושכיחים עם שני ההורים. הילדים שהיה להם קשר קבוע ועקבי עם שני ההורים המצויים בקונפליקט בין הורי לאחר גירושין במשפחה, היו פחות מוגנים מהקונפליקט זה בגלל שכיחות המגעים שלהם עם שני ההורים. בגלל שהכעס ואסטרטגית חיפוש תמיכה מההורים מנבאים החמרה בבעיות ההתנהגות של הלידים שהיה להם קשר עקבי ושכיח עם שני ההורים סבלו מרמה גבוהה של קונפליקט והסתגלותם הייתה בעייתית.

בנוסף עימות בין ההורים בדרך כלל נמשך או אף מחמיר לאחר הגירושין. נמצא כי רמות גבוהות של עימות מאפיינים את רוב הגירושין נמצא במחקרים כי הורות שיתופית התרחשה  בפחות מ20% מהמשפחות שהתגרשו. ילדים החווים עוצמות גבוהות של עימות משפחתי במשפחות שלמות ומשפחות גרושות סיכוייהם להיות מאובחנים בדיכאון סבירים יותר. למעשה, חוקרים אחדים היצעו כי זה עוצמת העימות, לא הגירושין עצמם, כמשפיע ביותר על הסתגלות הילד. קונפליקט בין ההורים ועוינות קשורים עם דיכאון, כמו גם עם חרדה, דמוי עמי נמוך, אי ציות, אגרסיביות ונסיגה חברתית אצל ילדים בשני המשפחות: שלמות וגרושות.

עימות בין ההורים עשוי להשפיע על ילדים על ידי כך שזה יוצר אווירה מתוחה בבית, על ידי גרימת מצוקה נפשית בילדים שהם נשוא העימות בין הוריהם, ועל ידי השלכתו של הילד למרכז העימות ביניהם. מחקר אורך שנעשה ב-1987 על ילדים המעורבים בסכסוך בעניין משמורת נמצא כי עוצמת האגרסיביות בין ההורים, הורים המערבים את הילד בסכסוך, היפוך תפקידים כמו למשל שילד מתעמת על הורה המצוקה, או ילדים המשמשים כמעבירי מסרים בין ההורים ניבאו רמות גבוהות של דיכאון אצל ילדים.

סרבנות קשר:

השפעה נוספת על הילדים כתוצאה מהגירושין ביחסים הורה – ילד הנה תופעה של “סרבנות קשר” עם אחד ההורים: כאמור משבר פרידה ו\או גירושין במשפחה מאופיין, לעיתים קרובות, בעימותים בהם שני בני הזוג נאבקים זה בזה בכל החזיתות, ובעיקר סביב נושא ההורות. אחד הילדים או יותר עשויים לספק פתרון למאבק ע”י נקיטת עמדה החלטית נגד המשך הקשר עם ההורה הלא משמורן. ילד כזה מכריז כביכול ש”הקרב הוכרע”, ובכך מנסה ליצור מצב של שביתת נשק. ניתן להגדיר ילדים סרבנים אלה כ”יתומים בעל כורחם” מתוך הנחה שה”יתמות” נגרמת ע”י המערכת המשפחתית הממיתה את אחד ההורים, וכך ממיתה גם את חירותו של הילד לממש את הקשר עם שני הוריו.

המאפיינים:

1. טשטוש גבולות במערכת הורה ילד : בין ההורה המגדל לבין הילד נמצא לעיתים קרובות מערכת יחסים כעם גוון סימביוטי וטשטוש גבולות בין צורכי הילד לצורכי ההורה.

2. תפיסת ההורה המסורב כמסוכן: ההורה הננטש מעביר את חווית הנטישה האישית שלו אל הילד. החרדה שבן הזוג ינטוש גם את הילד, כפי שנטש אותו גורמת לו להגן על הילד מפני קשר עם אדם הנתפש בעינו כשליל.

3. קונפליקט הנאמנות: מערכות משפחתיות אלו מאופיינות, בדרך כלל, בתשדורות גלויות וסמויות שיינתנו לילד מצד שני ההורים הנאבקים זה בזה , ובכך מעמידים אותו במצב שעליו לבחור באחד משניהם.

4. שנאה כפתרון: ילד, שאינו יכול לשאת את הקונפליקט בין שתי רשויות ההורים , פותר זמנית את הקונפליקט ע”י ביטול נוכחותו הרגשית עם אחד ההורים.

5. מערכת האחראים מול ההורה המסורב: יש מצבים שבהם מחזקת מערכת האחראים את הקשר בתוכה סביב שנאה ודחייה של ההורה המסורב.

6. נוכחות בן / בת זוג חדש/ה במערכת: כניסת בין זוג חדשים למערכת מצריכה דרכי התמודדות חדשות ונוספות כדי לא להחמיר את קונפליקט הנאמנויות של הילד. במקרים אלה הוא עלול להידחף לבחירה של ויתור על ההורה הביולוגי שלו.

הדרכה הורית במהלך הגירושין?

לכאורה זה עשוי להישמע פרדוקסאלי. איך באמצע תהליך כל כך מורכב וקונפליקטואלי – אפשר להיעזר, ואפילו ביחד?!

מסתבר שלא רק שאפשר, אפילו מומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה. לא להישאר לבד עם המשבר והשינוי. כמובן להמשיך ולהיעזר במעגלי התמיכה הקרובים: במשפחה, בחברים, אבל גם לפנות לגורמי טיפול מקצועיים.

טיפול פסיכולוגי, ייעוץ זוגי או טיפול זוגי או משפחתי, טיפול פסיכולוגי לילד ועוד – כל אלו יכולים להוות תמיכה משמעותית בשלב רגיש זה.

הדרכה הורית הניתנת בזמן משבר גירושין במשפחה יכולה להיות גורם קריטי לבריאותם הנפשית של הורים וילדים כאחד. ישנם זוגות שלמרות הקושי מסוגלים להגיע ביחד להדרכה הורית לטובת הילדים, ואילו זוגות אחרים – לא יצליחו לעמוד בכך. חשוב להיות ערים לכוחות של הזוג ולייצר מענה טיפולי המתאים לצרכים הספציפיים של ההורים הפונים.