הגיל הרך

פינוק בגיל הרך

הגיל הרך: הקשר בין פינוק חיובי ושלילי לבין חינוך להרגלים

על מנת להתחיל ולדבר על חינוך להרגלים בזמן הגיל הרך, ראשית יש להגדיר את המושג “פינוק”, ולעשות הבחנה בין “פינוק חיובי” ל”פינוק שלילי”.

בחודשי חייהם הראשונים, תינוקות בוכים כיוון שזו דרכם לבטא את צורכיהם. הם בוכים מתוך רעב, צמא, עייפות, כאב, קור או חום, ואף מתוך צורך במגע, בחום ובאהבה… גם אם לא תמיד אנו מצליחים לאתר את הסיבה לבכי התינוק, הרי שבכל מקרה מקור הבכי אינו בפינוק, אלא בצורך.

ניתן לומר, אם כך, כי בחודשי החיים הראשונים אין כל משמעות למושג הפינוק. ולכן על ההורים להישאר קשובים לאינטואיציות ההוריות שלהם: להיענות בצורה היעילה ביותר לבכי תינוקם, לנסות בכל דרך להרגיעו, ולא לחשוש כי בכך הם מפנקים אותו!

פינוק שלילי בזמן הגיל הרך

“הפינוק השלילי”, (מושג אותו טבע הפסיכולוג חיים עמית), מתאים יותר במשמעותו לתרגום המילה Spoiling. כאשר אומרים על ילד שהוא “מפונק” מתכוונים לרוב לילד המרוכז בעצמו. ילד אנוכי ותובעני המצפה שהמבוגרים יפעלו על מנת לשרת את צרכיו, ויעשו זאת באופן מיידי, ילד שאינו מתחשב באחרים ואינו משתף עמם פעולה, ילד שמתקשה להתאפק ולדחות סיפוקים.

הפינוק השלילי מאופיין ביחס של ותרנות מוגזמת, הגנת-יתר נתינת שירותים מיותרים. פינוק שלילי מתקיים כאשר הורים מבצעים כל מה שהילד רוצה, גם כאשר רצונו אינו סביר. למשל לחפש כדור במקום הילד, כאשר הוא יכול, להביא לילד לשתות, רק בגלל שהוא מתעצל וכו’. פינוק מסוג זה, הוא נקודת נחיתות של הילד. בתקופת הילדות – ילד מפונק שואף לקבלת תשומת לב והערכה (חיזוקים) על כל תפקיד שהוא מקבל. הוא יכול לפתח מאבקי כוח, לנסות לנקום במבוגר, או לגלות חוסר אונים כדיי להתחמק ממצבים שבהם ייחשף ערכו ה”נמוך”.

אם כך, מתי מגיע הרגע בו על ההורים לחנך את ילדיהם להרגלים, ומתי הופך הפינוק לשלילי?

יש להתחיל לחנך את הילד למן היום הראשון של חייו. חינוך להרגלים קבועים ולשעות אכילה מסודרות כמו גם יכולת להתמודד עם אי הנוחות שבתחושת הרעב והרטיבות מבלי לתבוע על כך פיצוי מיוחד – כל אלה מייצגים את ההיבט החיובי של החינוך. לכאורה, נדמה כי משפט זה סותר את כל מה שנאמר עד כה. אך לעיתים ההבדל בין הפינוק החיובי לשלילי, הוא הבדל של זמן. לעיתים, שבריר הזמן הזה שהתינוק מחכה מרגע שהחל לבכות, ועד ולרגע ששד אימו הגיע אל פיו, הוא המשמעותי. בזמן זה, הוא רוצה דבר מה, ועליו להמתין עד קבלתו. התייחסותה של האם אל הקושי שלו בהמתנה, תעביר לתינוק את המסר, שזה בסדר שהוא רוצה, זה בסדר שקשה לחכות. הרעב שלו יסופק, גם אם זה ייקח עוד שנייה. כשהתגובה רגועה ומכילה, התינוק יילמד להרגיש שצרכיו ימולאו, והוא נמצא במקום בטוח.

הגיל הרך חולף אבל הפינוקים נשארים

עם הזמן, ככל שהתינוק גדל, הוא רוכש את היכולת לעשות יותר ויותר דברים בכוחות עצמו: לנוע במרחב, לשחק בצעצועים, לאכול ולשתות בעצמו, לתקשר עם אחרים, ובהמשך גם להתלבש, להתרחץ ועוד… ילדים מעוניינים על פי רוב לממש את יכולותיהם החדשות ומפיקים הנאה רבה מביצוע הפעולות השונות בכוחות עצמם. ואולם, אנחנו המבוגרים עלולים לעיתים לעמוד בדרכם. ואכן, נראה כי אחת הסיבות המרכזיות לפינוק של ילדים נעוצה בכך שהוריהם נוטים לעשות עבורם פעולות שונות, אותן יכולים הילדים (ומעוניינים!) לעשות בעצמם.

בכך למעשה יוצרים ההורים תלות של הילדים בהם, פוגעים בהערכתם העצמית, ומנגד נוטעים בהם את התחושה כי הכול מגיע להם… עם הזמן, דורשים הילדים עוד ועוד עזרה מהוריהם, ההורים חשים עייפים ומתוסכלים נוכח התובענות של ילדם, וכך נוצר מעגל שלילי המחזק את עצמו, וגורם להפיכת הילד למפונק… ברגע שהילד מסוגל לבצע פעולה כלשהי בכוחות עצמו יש לאפשר לו ולעודד אותו לעשות זאת! על ידי כך יקדמו ההורים את תחושת העצמאות והביטחון העצמי של ילדיהם.

באופן כזה, אף יוכלו להכין את הילד לקראת נטילת חלק בחיים יחד עם האחרים, ולסייע לו לזכות במעמד חיובי בקהילה. לפתח את הזיקה החברתית שלו, שבה מותנות ההצלחה והשמחה שבחיים. כך יוכל הילד להיענות לדרישות החברה, שיש לו בה מקום משלו, והוא ממלא תפקיד השונה בוודאי מזה של המבוגרים, אך חשיבותו שווה לחשיבות המבוגר, והוא מסוגל להביא תועלת.

הגיל הרך והגורמים לפינוק

אחד הגורמים השכיחים לפינוק אצל ילדים הוא מצב בו ההורים אינם מציבים גבולות ברורים לילד, או מה שעלול להיות אף גרוע יותר: מציבים גבולות, אך אינם מקפידים לשמור עליהם. הורים עשויים לחוש שלא בנוח עם הצורך להציב גבולות לילד ולאכוף את חוקי הבית. הם חוששים להיכנס לעימותים עם ילדיהם, ואף מפחדים פן ילדיהם לא יאהבו אותם אם יציבו בפניהם איסורים. במקרים רבים הדבר נובע מרגשות אשם שחשים ההורים על כך שאינם מבלים די זמן עם ילדיהם, ומהחשש פן “יהרסו” את הזמן המועט שיש להם יחד, על – ידי הטלת איסורים והצבת גבולות לילד.

ואולם, ילדים זקוקים לגבולות ברורים ועקביים, ומצפים מהוריהם שייקחו אחריות לשלומם ולביטחונם, וזאת בין היתר על ידי כך שיאמרו להם “לא!”. על הילד לעבור תהליך הסוציאליזציה באמצעות הסוכנים הראשוניים (ההורים), ומטרתם ללמד את הילד צורות התנהגות שונות, וערכים מסוימים הנראים רצויים בעיניי הסביבה בה הוא חי. כאשר מצליחים ההורים להיות עקביים, ולקבוע גבולות ברורים, זה יקל על התינוק להתרחק מהוריו, ולהרחיב את תחום שליטתו בסביבה (וכפועל יוצא מכך, את ההתנסויות שלו). בצורה כזאת, יכולים, התינוק והוריו לשמור על הקרבה הנפשית ביניהם, גם אם המרחק הפיזי גדל.

ילדים שאינם מורגלים לגבולות הופכים עד מהרה לילדים תובעניים, “מנדנדים” ומפונקים ילדים שלא נעים להימצא בחברתם. לעומת זאת, ילדים המורגלים לחוקים ברורים ועקביים הופכים לילדים אחראיים יותר ועצמאיים, ילדים בעלי ביטחון עצמי, שמקורו בתחושתם כי הוריהם שומרים עליהם ודואגים לשלומם.

התנהגויות מסוג של בדיקת גבולות, המרגיזות ומכעיסות את ההורים, אינן אלא תגובות אופייניות ונורמאליות לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. בסביבות גיל שנתיים חווים הפעוטות צורך חזק בעצמאות ובשליטה. הם קובעים בבירור מטרות ופעולות בלי קשר עם רצונותיהם של הוריו, ולעיתים אף בניגוד מופגן אליהם. פעוט בגיל זה שאינו מקבל את שביקש מהוריו, עשוי לפרוץ בהתקף זעם, המועד להתפרש על ידי ההורים כפינוק. גם נטיית הילד לחזור ולבדוק את הגבולות שמציבים לו ההורים אין בה כל דבר חריג, ואינה בהכרח נובעת מפינוק, אלא מהווה ביטוי לצורך של הילד להבין את העולם הסובב אותו, ולרכוש תחושת שליטה בעולם. לסיכום, נראה כי אין אתגר גדול יותר מגידול ילדים עצמאיים, בוגרים, בשלים, מאושרים, בעלי ביטחון עצמי… ולא מפונקים!

מתי מומלץ לפנות להדרכה הורית?

על מנת להצליח במשימה מורכבת זו צריכים ההורים להיות מודעים לפעולותיהם, לגלות רגישות כלפי ילדם, לנסות לענות על צרכיו, המשתנים מעת לעת, תוך נקיטת גמישות רבה. מודעות – עצמית – הורית זהו תהליך שהורים עוברים גם באמצעות פניה אל הדרכת הורים.

על ההורים לזכור כי אין גבול לחום ולאהבה להם זקוקים ילדים!

יחס חם, תשומת לב חיובית, חיבוקים ונשיקות אינם יכולים להפוך ילד למפונק, אלא להיפך יש בהם כדי להעלות את ערכו העצמי ואת עצמאותו. במקביל, על ההורים לזכור כי ילדים זקוקים לגבולות ברורים ועקביים, המסייעים להם לדעת מה מצפים מהם ומהם הכללים והחוקים הנהוגים בסביבתם.

הורים טובים אינם אלו שעושים את הדברים באופן מושלם, שכן אין הדבר אפשרי.

הורים טובים הם אלו המקפידים לבחון את עצמם מעת לעת, לשאול שאלות, להשתדל לעשות דברים קצת טוב יותר מיום ליום… הורים שכאלו יצליחו להפוך את ילדםמשלב הגיל הרך  לילד בוגר, עצמאי, בטוח, ולא מפונק!