פסיכותרפיסטית

ההבדל בין פסיכותרפיסטית לפסיכולוגית

אנשים רבים החשים עומס רגשי, מצוקה פנימית, או תקופות של משבר, מחליטים לפנות לטיפול רגשי. וכאן מתחילות השאלות. למי פונים? פסיכותרפיסטית? פסיכולוגית? הרי אני רוצה טיפול פסיכולוגי…. ומה ההבדל בין כל אנשי המקצוע המציעים סיוע?

למרבה הצער, המצב במדינת ישראל כיום, עומד על כך שהעיסוק בפסיכותרפיה אינו מוגדר בחוק ולכן אינו מעוגן בחקיקה. בשל מציאות זו, בה אין רגולציה, נוצר מצב בו עלול כל אדם לכנות עצמו “פסיכותרפיסט”. כולל מטפלים שכלל לא עברו תהליכי הכשרה מסודרים, באחד ממקצועות הטיפול המוכרים והמאושרים: פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, עבודה סוציאלית קלינית, טיפול באומנויות או קרימינולוגיה קלינית. אנשים כאלו ייתכן ולמדו בתכנית “פסיכותרפיה” כלשהי (שאינה מוכרת כמובן ע”י הממסד המקצועי) ולכן מכנים עצמם “פסיכותרפיסט”. למעשה, אין כרגע גורם ממשלתי שיכול למנוע זאת מהם. אנשים רבים מציגים עצמם כיום בתארים מקצועיים טיפוליים פיקטיביים ועלולים להציע “פתרונות קסם” מיידיים וקצרים לבעיות נפשיות מורכבות.

פסיכותרפיסטית, פסיכולוגית ותחומי טיפול

עם התפתחות תחומי הטיפול השונים והיעדר חוק פסיכותרפיה בישראל, ההבדלים בין הדיספלינות הלכו והיטשטשו. אם בעבר הפסיכולוגים הקליניים היו אלו שקיבלו מטופלים בקליניקות פרטיות, הרי שבשני העשורים האחרונים חל שינוי גדול. עובדים סוציאליים רבים בוחרים להמשיך את הכשרתם המקצועית כמטפלים נפשיים ועוסקים בטיפול גם בקליניקה פרטית. יתירה מכך, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים רבים עובדים יחד במקביל ובעצם ממלאים את אותו התפקיד – טיפול באמצעות שיחות (טיפול הידוע בשם “פסיכותרפיה”). ההבדלים מתבטאים בעצם כמעט אך ורק בתפקידים ספציפיים, אלו שבסמכותם של עובדים סוציאליים ולא של פסיכולוגים, ולהיפך (מבחינה טיפולית, למשל, פסיכולוג קליני הוא היחידי שיכול לעסוק באבחונים פסיכודיאגנוסטיים).

יתר על כן, את ההכשרה המעמיקה בתחום הטיפול הנפשי (הפסיכותרפיה), שמתבצעת לאחר תואר שני ולאחר שנות וותק רבות, שתי הדיסיפלינות מקיימות במשותף:               בתי הספר המלמדים פסיכותרפיה השייכים למוסדות האקדמיים בארץ מקבלים לחיקם פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים יחדיו. כלומר, גם פסיכולוגים קליניים וגם עובדים סוציאליים קליניים יכולים להתקבל ללימודי טיפול מתקדמים במוסדות מוכרים וההכשרה היא זהה (נוסיף אליהם גם מטפלים ביצירה והבעה ופסיכיאטרים).

לא כל פסיכולוגית היא פסיכותרפיסטית, ולא כל פסיכותרפיסטית היא פסיכולוגית.

משפט זה עשוי להפתיע רבים ואולי אף לבלבל את עולם המושגים שאנו משתמשים בו ביום-יום. תחום הטיפול והפסיכולוגיה שופע מושגים אשר מסווגים את בעלי המקצוע השונים לפי חלוקה מעמדית: הפסיכולוגים נתפסו בעבר כמומחים יותר בפסיכותרפיה בהשוואה לעובדים סוציאליים קליניים. האם כך הוא באמת? ואם לא, אז מה מבדיל את אלו מאלו? ובפרט, מה ההבדל בין פסיכולוגית לפסיכותרפיסטית?

פסיכולוגית קלינית

היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אשר סיימה בהצלחה את מבחן ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית ורשומה בפנקס הפסיכולוגים כפסיכולוגית קלינית (פסיכולוגים קליניים מומחים יופיעו ברשימה כאשר לצד מספר הרישיון שלהם יופיע הסימן “קל” – קליני).

פסיכותרפיסטית

היא בעלת מקצוע טיפולי (כמו למשל עובדת סוציאלית קלינית או מטפלת באומנויות) אשר למדה בתכנית מוכרת לפסיכותרפיה. בארץ קיימות תכניות מקצועיות וטובות לפסיכותרפיה בהן לומדים בעלי מקצועות טיפוליים, לרבות פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים.

אחזור לאמירה כי לא כל פסיכולוגית היא פסיכותרפיסטית.

לדוגמא: כאשר אישה מציגה את עצמה, כ”פסיכולוגית בצפון”, נדמה לנו מייד כי היא פסיכולוגית קלינית, שעברה הכשרה קלינית מקיפה ורבת שנים, בתחום הטיפול הנפשי. אך לא כך הוא בהכרח.

הפסיכולוגיה, כמקור שמה – “תורת הנפש” – היא תחום מחקר נרחב במסגרת מדעי החברה, אשר עוסק במגוון ההתנהגויות והתהליכים הנפשיים של בני האדם.                 בתוך ההגדרה הכללית הזו ישנם ענפי מחקר שונים ומגוונים: פסיכולוגיה התפתחותית (שחוקרת את התפתחותם של ילדים לאורך החיים ומתמקדת בשנות החיים הראשונות). פסיכולוגיה חברתית (עוסקת באופן בו ההתנהגות האנושית מושפעת מהסביבה ומשפיעה עליה), נוירופסיכולוגיה (עוסקת בקשר בין התהליכים המנטליים וההתנהגותיים לבין המנגנונים המוחיים שאחראים עליהם), פסיכולוגיה רפואית, פסיכולוגיה שיקומית, פסיכולוגיה ארגונית, פסיכולוגיה חינוכית ועוד.

לאור הרשימה הארוכה של תחומי העיסוק הפסיכולוגיים, ניתן לראות כי לא כל אדם בעל הכשרה אקדמית ושרשום בפנקס הפסיכולוגים בישראל הוא בהכרח מטפל.

לאור כל האמור לעיל חשוב לבדוק היטב את הכשרתו המלאה של המטפל אליו פנית. אם בהגדרתו הוא “פסיכותרפיסט” – חשוב לבחון מה התואר הראשון והשני ממנו הוא מגיע.

אני מציעה לבחור את המטפלת לפי שני דגשים מקצועיים –

  1. מהי ההכשרה האקדמית המקורית של הפסיכותרפיסטית. לוודא שמגיעה  מלימודי עבודה סוציאלית קלינית או לימודי פסיכולוגיה קלינית, שבשניהם עוברים הכשרה מעשית רבה.
  2. מהו הידע והניסיון הרלוונטי של הפסיכותרפיסטית.

ואיך תוכלו לדעת? זה לגמרי פשוט – לא להתבייש לשאול!

 

 

הערה קטנטנה לסיום:

החלטתי לכתוב מאמר זה בלשון נקבה, כהתרסה מסוימת כנגד השימוש התדיר והמובן מאליו בלשון זכר.  והרי אני נקבה :)