טיפול זוגיות פרק ב

זוגיות פרק ב’

אחוז הגירושין הולך ועולה עם השנים – כך נמצא הן במחקר והן בסטטיסטיקה. יתרה מכך, אחוז גבוה יותר של נישואים שניים מסתיים בגירושין. הנתונים הללו מוכרים ומעוררים דאגה כאחד.

דני ועירית נכנסו אלי לקליניקה לפגישה ראשונה. שניהם בתחילת שנות החמישים. עירית מטופחת, חטובה, מטופפת על עקביה. דני מרושל משהו ומחוייך. מתיישבים ולאחר מספר משפטי פתיחה מהוססים עירית מתחילה. “הכרחתי אותו לבוא לפה”, היא אומרת. “אנחנו ביחד כבר עשר שנים, ולמרות המאמצים הגדולים אני מרגישה שאנחנו לפני פרידה. זו אכזבה נוראית. אני לא רוצה כישלון נוסף.”

אחזור לדני ועירית בהמשך. אבל מדבריה של עירית עולים נושאים משמעותיים: עם אילו ציפיות אנשים נכנסים לתוך זוגיות פרק ב’? עם אילו אכזבות? תחושות? כמה עומסים רגשיים יש בהתמקמות הזו בתוך הזוגיות החדשה.

זוגיות פרק ב’: מה אנחנו רוצים?

בני אדם מחפשים קשר. האדם הוא יצור חברתי המבקש להיות בקשר עם האחר משום שבזוגיות מרגישים שלמים יותר. אחרי כישלון פרק א’, ישנה מחשבה אופטימית שבפרק ב’ נעשה דברים אחרת, כדי שהקשר יצליח. אז מדוע בכל זאת זוגיות פרק ב’ מועדת יותר לסכנות של פירוק? שיעור גירושין במשפחה בגילאי חמישים ומעלה הולך ועולה בשנים האחרונות, בכל העולם וגם אצלנו בישראל.

הסיבות לכך הן רבות: עלייה בתוחלת החיים, היכולת של אנשים לתפקד ולהרגיש בריאים וצעירים בגילאי החמישים, הלגיטימציה שיש היום לגירושין, בהשוואה לעבר, והדגשת הערכים של חיפוש אחר אושר ומימוש עצמי, הקן המתרוקן כשהילדים עוזבים את הבית ובני הזוג נשארים שוב לבדם לאחר שנים, ועוד ועוד.

זוגיות פרק ב’ לרוב מורכבת וחשופה יותר לפגיעות, בהשוואה לזוגיות בפרק א’. בעוד בפרק א’ הזוגיות  נבנית בצערים מדודים, והזוג יהפוך למשפחה רק לאחר שהכירו זה את זה, יתקרבו, ויהיו מרוכזים בקשר ובביסוסו,  הרי שבפרק ב’ עד מהרה, בני הזוגי יידרשו להתמודד גם עם גורמי לחץ נוספים: ילדים “מן המוכן”, היסטוריה משפחתית וקשר עם האקס/ית שנמשך כחלק מההורות המשותפת, לעיתים קרובות יתלוו גם בעיות כלכליות, פערים בין הציפיות, הנורמות, החוקים ועוד. בניית זוגיות  פרק ב’ יציבה ואיתנה מותנית ביצירת “חוזה זוגי” מורכב, עדין, ברור אך גם גמיש ומסתגל למצבים משתנים.

אחזור לדני ועירית. סיפור האהבה היה מהיר. הם הכירו שנים מרחוק במקום עבודה גדול. דני היה גרוש מזה שני רבות, עירית גרושה טרייה. הקשר נוצר והאהבה פרחה. לדני שני ילדים מנישואיו הראשונים לעירית שלושה. כל הילדים בתחילת הקשר היו בגילאי התיכון. עירית מספרת שראתה בדני את כל מה שהיה חסר באיתי, בן זוגה הראשון. פתוח, בעל הומור, מוקף בחברים, אוהב את החיים. גם דני ראה בעירית את כל מה שהיה חסר לו – אישה חזקה, יודעת מה היא רוצה. בכל מקום זוכה להערכה. אשת חיל. אז מה בכל זאת השתבש כל כך?

זוגיות פרק ב’ לעומת פרק א’

בני זוג שחוו פרק א’ שכשל, יגיעו אל זוגיות פרק ב’ לא פעם עם ציפיות לריפוי ולתיקון הפצעים שספגו בקשר הקודם. לעיתים הציפיות מבת/ן הזוג אינן מציאותיות ומוגזמות. בעיקר הציפיות שאינן מודעות: המשייכות לבן הזוג כוחות ויכולות אינסופיות להכיל, לקבל, ולהשלים את כל החסר מפרק א’. בעוד שבפרק א’ מרבית האנשים בוחרים את בני זוגם על פי שיקולים הקשורים למשפחה (לדוגמא: איך בת/ן  הזוג יתפקדו כאם/אב, עד כמה יהיה שותף לגידול הילדים, איך יתקבל על ידי המשפחה המורחבת, האם אצליח לבנות איתה/ו קן משפחתי המבסס על ביטחון ויציבות – רגשית, כלכלית וכד’),

הרי זוגיות פרק ב’ בעיקר כאשר הוא מגיע לאחר הולדת הילדים, ובגיל מבוגר יותר, משקל גדול יותר יינתן לצרכים האישיים שלי כאדם. בין היתר יבחן עד כמה בת/ן הזוג יכול להיות שם עבורי, מחויב ומסוגל לתמוך בעתות משבר. עד כמה  יבין את מצוקותיי, יקבל אותי על נקודות החזקה והתורפה שבי, יהיה רגיש כלפי, בעל תחומי עניין משותפים, ראיית עולם דומה וכד’.

זוגיות והקשיים בה

עירית מספרת שהקושי ביניהם התחיל בסירוב שלה להתחתן. דני לא הבין על מה ההתעקשות. הם גרים ביחד, טוב להם. למה לא למסד את היחסים? עירית מרגישה שהזוגיות עצמה מעניקה לה ביטחון. היא לא צריכה חוזה, להיפך. פוחדת שהדבר יכבול אותה כמו שהרגישה כלואה בנישואים הקודמים. הכאב שכל אחד מהם מביא לשיח הוא עצום. דני מספר על תחושת אובדן וחרדה. הנישואין הראשונים הסתיימו בהחלטה חד צדדית של זוגתו.

הכאב היה נורא. חוסר שליטה ואובדן. כאשר אשתו דאז רצתה אחרי תקופת מה, לנסות ולתקן, לפנות לעזרה – דני סירב. הפגיעה הייתה קשה מידי. באופן מהיר ומיידי דני עבר לזוגיות שנייה. עירית היא הזוגיות השלישית. בפגישה אישית שקיימתי עם דני הוא שיתף אותי בפחד שלא שעירית תקום ותלך. כך היא סיימה גם את הקשר הקודם שלה. החליטה, קמה והלכה. זה גורם לדני רצון “לעשות את הצעד ראשון”, כדי לא לחוות את העזיבה. המעגל הרגשי שדני ועירית נמצאים בו הוא חרדה מפני חזרה על אותן הטעויות והכאבים של הפרק הראשון.

בחזרה לנקודת ההתחלה

דני ועירית אינם לבד בתחושות ובפחדים שלהם. פעמים רבות בני זוגיות פרק ב’, לאחר תקופת ההתאהבות, מוצאים עצמם בעימותים דומים לאלו שחוו בפרק א’. המחקר מראה היום כי ללא עיבוד הפרידה, כמו גם הסיבות שהובילו לכשל הזוגי, הרי סיכויים גבוהים, כי אותם כשלים מפרק א’ יופיעו כמעט באופן זהה לאלו בפרק ב’. גם דפוסי הבחירה בבן הזוג עלולים לחזור על עצמם, ושוב בני הזוג יימצאו ככאלו שאינם מאפשרים צמיחה ויצירת קשר משמועתי.

שוב ושוב היא תבחר במי שצריך הרבה מאד טיפול, קבלה ללא תנאי, במי שאינו מצליח להבחין בה. שוב ושוב הוא ייבחר בבת זוג שאינה מסוגלת לבטא רגשות, או מבטאת רגשות בדרך שהוא אינו מסוגל להכיל, שתלטנית, תוקפנית וכד’.

דימוי שמקובל להשתמש בו בהקשר הזה הוא דימוי הבור והנפילה. החיים הם רחוב המלא בבורות, שאנו מוצאים עצמנו נופלים בתוכם פעם אחר פעם. חלק מהזמן הנפילה מתרחשת מבלי שהצלחנו לדעת ולהבין מה קורה, ובחלק אחר למרות המודעות , קיים הקושי לעשות שינוי.

חלק מתהליך השיקום בגירושין הוא ללמוד לזהות את הבורות הללו, להבין לעומק את משמעותם, למה נפלנו לתוכם בעבר, ואיך אפשר בעתיד לעקוף אותם ולמצוא את עצמנו במקום אחר בחיים. בזוגיות שנכשלה למדנו “איך לא”, והלקחים הם מורי דרך וכללים בעיצוב הזוגיות החדשה. במקום לפעול מתוך הפחד, ולחשוש איך לא להיפגע, אפשר לנצל את ההזדמנות להגיע למודעות, הבנה ושיפור היכולת שלנו להוציא את המיטב מעצמנו, מבן הזוג שלנו ומהזוגיות שאנחנו בונים.

זוגיות פרק ב’: ומה עם הילדים?

היבט נוסף של זוגיות פרק ב’ הוא המשפחה והילדים. לקבלת הילדים מפרק א’ חשיבות עצומה ביכולת ההצלחה של בניית הזוגיות. בשונה מההורה שעבורו פרק ב’ הנו מציאת האושר החדש או המחודש, הרי שעבור הילדים פרק ב’ הנו סיום עצוב לפנטזיה כי ההורים הביולוגיים יחזרו יום אחד זה אל זה, והוא ישוב להיות חלק ממשפחה אחת מלוכדת.

לכך עלול להצטרף מטען רגשי כבד כאשר האקס ההורה, אינו תומך בקשר החדש, וגורם לרגשות אשמה הן אצל בן הזוג והן אצל הילד שנקרע בקונפליקט נאמנויות בין שני הוריו. קבלת בן הזוג החדש של ההורה בפרק ב’, על ידי הילד, עלולה להחוות אצלו כסוג של “בגידה” בהורה האחר, לעיתים זה שנעזב. למורכבות הקשר בפרק ב’ נוספים קונפליקטים קשים ורגשות אשמה. יידרשו כאן הרבה מאד זמן, סבלנות ומאמץ רגשי, של קבלה, הכלה, והבנה מצד שני בני הזוג, ובעיקר ציפיות מותאמות.

הילדים הגרים בבית, עלולים לחוש פלישה ואיום על מעמדם. הילדים המגיעים לבקר עלולים לחוש פחות אהובים וזנוחים מצד ההורה שלהם. ההורים משני הצדדים עלולים לחוש אשמה ועקב כך להשתדל יותר מידי  או לעשות צעדים לא מותאמים…

ומה לגבי עירית ודני? אצלם במהלך שנות הזוגיות הראשונות המערכת ההורית התמקמה היטב. המשברים הגדולים מאחוריהם. הילדים כבר התבגרו ויצאו מהבית. הגזרה הזו שקטה. אבל ביחד עם זאת עומס הציפיות והחרדות עשו את שלהם למערכת הזוגית.

הכל נהיה כבד, מתוח וחסר ספונטאניות ותשוקה שאפיינה כל כך את הזוגיות שלהם בהתחלה. במהלך תהליך טיפול זוגי לא קצר (כשנה) הם למדו לשתף זו את זה בעולמם הפנימי. להכיר בחרדות שעולות אצל כל אחד מהם. לשתף בציפיות ולוותר לעיתים על פנטזיות לא מותאמות. לאט לאט התשוקה חזרה לתוך המרחב הזוגי ככל שחוויית הקבלה והביטחון עלתה.

לסיכום

עירית ודני הם סיפור הצלחה. לצערי בהרבה מקרים זה לא עובד באופן הזה. זוגות מגיעים לקבלת עזרה בשלב שהקרע עמוק והאכזבה גדולה מידי.

זוגיות פרק ב’ עשויה להיות ללא ספק הזדמנות משמעותית לפתוח דף זוגי חדש ומתאים יותר, ולאפשר איכות חיים טובה יותר אישית וזוגית. התנאי לכך טמון בהבנה ובהכרות עמוקה עם התרומה לכשל הזוגי של פרק א’ כמו גם לקבלת האחריות עליו. אין המדובר באשמה, בושה, האשמה, אלא כדרך התמודדות בוגרת ומודעות ליכולות ולכוחות, אך גם למעצורים, לחסמים ולנקודות התורפה.

טיפול זוגי בפרק ב’ יכול להיות משמעותי ביותר לבנייה נכונה ומשמעותית של היחסים. ליצירת תיקון וריפוי עמוק ופנימי וחוויה של הצלחה. חשוב להגיע לטיפול זוגי כאשר עדיין ישנה אהבה, והתחושה הפנימית היא ששווה להשקיע במערכת.

 

ואסיים עם קצת הומור ובקריצה, בשירו של מאיר אריאל:

מחלק המוסר-השכל

מאיר אריאל
מילים ולחןמאיר אריאל

שני מקסיקנים על רכס
השמש גבוהה במרום
אומר האחד: “היי חואן פקח עינייך
אתה עוד תיפול לתהום!”

חואן, כמו שהוא מהלך לו
שקוע באיזה חלום
לא פוקח עיניו, מחייך ומגחך לו
“חוזה, איפה יש כאן תהום..?”

ועברה דקה, עוד דקה. עוד דקה,
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה

למרות שכאילו אין טעם
חוזה מנסה צעקה
והוא לא מאמין אבל פעם אחר פעם
עולה אל אזניו מן אנקה.

חוזה משלשל מיד חבל
איזה עשר דקות כך עוברות
ימשוך גם ימשוך, הוא נכון לכל סבל.
ברם חואן, שתי ידיו קצת שבורות…

כי עברה דקה, עוד דקה. עוד דקה …
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

חוזה צועק: “תפוס ברגליך”
חואן, גם רגליו לא כתקנן
חוזה לא נואש: “אז נסה בשינייך”.
“בסדר”, עונה לו חואן.

חוזה כורך את החבל סביב סלע
ומושך וכורך ומושך
חוזה הידיד, עושה נפשו סלע,
מושך ושפתיים נושך.

כי הוא זוכר דקה, עוד דקה ,עוד דקה
עד אשר שמעו אוזניו את הדפיקה.

שני מקסיקנים עם כח,
נגד גובה קדומים נוראי
חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע
בלחץ שיניו הפראי.

חוזה, כבר ידו מתרופפת
נגלים פני חואן המסכן
“הי חואן, צועק חוזה עם שפתו הנוטפת,
‘תה חי?”- עונה חואן: כ- – – –

ועברה דקה. עוד דקה.עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

לפיכך מוסר השכל:
מי שנדפק פעם אחת –
כבר לא יכול להגמל מזה…