טיפול זוגי בצפון הארץ

מהי זוגיות? שני אנשים נמצאים בתוך מערכת יחסים ויוצקים אליה תוכן המורכב מניסיון העבר שלהם: חוויות, רגשות, טראומות, פחדים, רצונות, חלומות ועוד. בני הזוג לומדים להסתדר ביניהם, לאפשר מרחב של הקשבה וחיים לצד השני, לקבל, להסכים, לריב ולהשלים ולהמשיך לאהוב. בשלב כלשהו משהו המערכת עלולה להשתבש. מחלוקות מחריפות, חיכוכים מתרבים, אין הסכמות ויש כעסים ומשקעים. הזוגיות משתנה, המערכת הזוגית מתערערת ולעתים עד קריסה של ממש. במצב כזה, פעמים רבות יש צורך בהתערבות מבחוץ על מנת לתקן ולשקם את היחסים. זה הזמן לפנות לטיפול זוגי.

לעיתים נדמה לנו כאילו בעיות בזוגיות, ריבים וקונפליקטים מהווים את הסתירה הברורה לזוגיות טובה. אהבה מצטיירת בפנטזיות, כפרפרים מאושרים בבטן וכרצף של טוב. במציאות, מערכות יחסים בנויות גם מהאופן בו הזוג מצליח להתמודד עם קונפליקטים ואי הסכמות. בעיות בזוגיות יכולות להיות קטנות או גדולות אבל הן נוצרות אצל כל הזוגות. חוסן זוגי נמדד גם מהאופן בו זוג פותר את בעיתיו, ושחיקה זוגית נוצרת פעמים רבות מהזנחה של התמודדות עם קנפליקטים. זו הסיבה המרכזית שמביאה זוגות לבחור בטיפול זוגי. ולמה בצפון? מכיוון שהנגישות חשובה ממש. טיפול זוגי מתקיים פעם בשבוע, בד”כ לתקופה של מספר חודשים, ולכן חשוב לזוג שגר באיזור הצפון לבחור במטפלת שנותנת טיפול זוגי בצפון.

מה זה בעצם טיפול זוגי?

טיפול זוגי בדומה לטיפול פסיכולוגי, הוא חשיפה והצפה של הבעיות בתוך מערכת היחסים בפני מטפלת זוגית.  אף אחד לא הולך לתהליך של טיפול זוגי בצפון או בכל מקום אחר, אם הכול בסדר. תמיד מגיעים למטפלת זוגית כי יש שאלות, תחושות לא טובות, חוסר סיפוק ממערכת היחסים, חוסר הסכמה, מחלוקות ולפעמים גם תחושה של אהבה שנגמרה. בתהליך של טיפול זוגי מנסים ראשית להציף את הקשיים, המחלוקות, חוסר ההסכמות ואח”כ גם להגיע לפתרון והבנה משותפים. רוב הזוגות מתקשים לעשות את זה בעצמם, מכל מיני סיבות. חוסר יכולת, כעסים, חוסר רצון ועוד. טיפול זוגי באמת יכול להיות ההבדל הגדול בין זוגיות מתפקדת, קרובה ומתקשרת לזוגיות אומללה.

גרים בצפון? יש טיפול זוגי בצפון הארץ!

טיפול זוגי נועד לשפר את מערכת היחסים בין בני הזוג, על רקע בעיות כמו:

• קושי לתקשר רגשית.
• התכנסות פנימית של רגשות, וחוסר יכולת לחלוק אותם עם הצד השני.
• זוגות שחווים משברי חיים כמו פיטורין, התמודדות עם מחלה, ועוד.
• זוגות עם קשיים במערכת היחסים על רקע שכול או אובדן של אדם קרוב.
• בגידה של אחד מבני הזוג.
• אירועים שיצרו חוסר אמון בין בני הזוג.
• מחלוקת בנושא של כספים והתנהלות פיננסית.
• תחושה של חוסר רגשות והיעדר אהבה.
• כעסים שמצטברים על התנהגות בני זוג.
• ביקורת על בן הזוג ועל ההתנהגות שלו.
• אי קבלה ואי הסכמה על החלטות משפחתיות.
• רצון בליווי בהחלטה על פירוק את התא המשפחתי.
• זוגות בתהליך של גירושין.

 

מהי הצלחה בטיפול זוגי?

טיפול זוגי בצפון או בכל מקום אחר, עשוי לעזור לזוגות לרכוש כלים להתגבר על מכשולים ומהמורות במערכת היחסים. יחד עם זאת, לא די במציאת מטפלת זוגית, המוטיבציה הזוגית להתקדמות ולהתקרבות היא קריטית להצלחת התהליך. זוג שמגיע למפגשים הטיפוליים עם רצון לפתור ומוטיבציה להצליח, מגדיל ומגביר את סיכויי ההצלחה של התהליך הזוגי. זוגיות דורשת אמפטיה הדדית, הבנה, הקשבה ויתור ולעתים גם הקרבה של ממש. מטפלת זוגית, טובה ככל שתהיה, לא יכולה לגרום למערכת להצליח אם בני הזוג עצמם לא נרתמים לזה. טיפול זוגי הינו עבודה זוגית קשה, הדורשת התמדה בתהליך, וכן השקעה של אנרגיה, זמן ומאמץ אישי וזוגי בתהליך הטיפולי וביישום השינויים בתוך המערכת הזוגית.

רינת וגלעד, בני זוג באמצע שנות השלושים שלהם, הגיעו אלי בתחושת בהילות ודחיפות. רינת אישה נאה ומטופחת, לבושה בבגדים שמעידים על דתיותה: חצאית ארוכה, כיסוי ראש, חולצה ארוכת שרוולים שאיננה תואמת את היום הקייצי החם שהגיעו אליי בו.  גלעד בחור גבוה ונאה, לבוש בגדים אופנתיים קלילים. גלעד פתח: “הטיפול זה המוצא האחרון שלנו. בחצי השנה האחרונה רינת עזבה את הבית עם הילדות כבר שלוש פעמים לבית הוריה.

לא נראה לי שנצליח לשרוד ככה לאורך זמן.” רינת שותקת. נראית מכונסת בתוך עצמה, חשדנית. אמרתי: “ספרו קצת על עצמכם, למה הגעתם לפה, וגם: למה דווקא עכשיו?”. גלעד מסתכל על רינת, מחכה שהיא תגיד משהו. רינת פונה אליו בזעף: “תתחיל אתה”. גלעד מספר על ההכרות ביניהם, הוא מגיע מבית דתי לאומי, היא מגיעה מבית מסורתי, נפגשו באוניברסיטה דרך מכרים משותפים, ההתאהבות הייתה מהירה. בהתחלה הזוגיות הייתה כמו חלום: טיולים ליליים, “חרשו” את הארץ ביחד, ערבי שירה, ההרגשה הייתה שהם חולקים את אותן האהבות.

עד החתונה. אז עלתה פתאום סוגיית הלבוש. רינת מתפרצת: “בטח, ככה זה תמיד איתו. תראי אותו, חתיך, מקסים, כריזמאטי, אף אחד לא עומד בפניו. כשמסתכלים עליו מקדימה אי אפשר לנחש בכלל שהוא דתי. לבוש רגיל. אבל אני זו שצריכה לעשות את כל השינויים. תראי אותי: נראית “דוסית” אמיתית! והוויתורים הם עצומים מבחינתי. החתונה שינתה הכל, אז גם עברנו לגור ליד המשפחה המושלמת שלו”…

המערכת האנושית

התפתחות הזוגיות היא למעשה התפתחות מערכת אנושית. וכמו כל מערכת אנושית היא עוברת תהליכי שינוי והתאמה. במרבית המקרים היא מתרחבת לכדי מערכת משפחתית (הולדת ילדים), כשעדיין, הבסיס הוא המערכת הזוגית. במהלך שנות הזוגיות המשותפת, באופן טבעי, נוצרים שינויים רבים במאזן הזוגי.

במאמר זה אסקור את תהליך התפתחות הזוגיות לאורך חייה, ואעזר בסיפור של רינת וגלעד (השמות בדויים כמובן) לצורך הדגמת ההתפתחות וההתמודדות עם השינויים.

שלב “ירח הדבש”:

התפתחות הזוגיות מתחילה במרבית המקרים בשלב של התאהבות. בני הזוג מאוהבים בעצמם שהצליחו לממש את הרעיון של היות יחדיו. שני בני הזוג מאושרים מחווית ההישג שביחד המושלם, והחוויה היא של חלום שהתגשם. בשלב ההתאהבות בן הזוג נתפש כמושלם, כמעט ללא פגמים, וכך, למרות הידיעה בדבר פגמים וקשיים ישנה התעלמות יחסית משגיאות וקשיים.

התחושה של שני בני הזוג בשלב זה היא של השתכרות: “שנינו ביחד ננצח את העולם”. ואולם, זהו שלב קצר יחסית, שעובר מהר. ואחריו מגיע שלב של התפכחות, שבד”כ מופיע באופן ברור יותר במקביל להפיכת הזוג למשפחה עם ילדים.

התפתחות הזוגיות – השלב הקונפיקטואלי:

עם לידת תינוק ראשון, ואחריו הילדים הנוספים, ה”יחד” שאפיין את הזוגיות, שכלל קירבה, פינוק, אינטימיות, וזמן איכות משותף, משתנה. בשנות ההורות הראשונות, הזוג ממוקד בעשייה היומיומית סביב הילדים הגדלים ומילוי צרכיהם. ההשקעה ההורית היא השקעה רגשית, מחשבתית, סביב סוגיות הקשורות התפתחות הילדים, גידולם, ודרכי התמודדות הוריים. בני הזוג משקיעים את כל האנרגיות בילדים הגדלים, ופעמים רבות מתקשים להשאיר לעצמם כוחות וזמן לעשות דברים למען עצמם ולטיפוח הקשר ביניהם.

ונחזור לרינת וגלעד. מה קרה להם? התחלת הקשר הזוגי הייתה חלומית. ופתאום הגיעה המציאות המורכבת שדרשה התמודדות. רינת סיפרה על לידת הבנות, בצפיפות יחסית: שלוש בנות בגילאי   1-5, אחד הנושאים המרכזים בדיאלוג ביניהם היה עובדת היותם שונים בהתייחסות לדת. רינת הרגישה שהיא זו שעושה ויתורים רבים וגלעד אפילו לא מודע למשמעות של זה עבורה. רינת: “אני גדלתי בבית שהייתי בו ‘המפונקת של אבא’, כל מה שרציתי קיבלתי. אמא הייתה נוקשה, עצבנית, אפילו הכתה אותנו די הרבה, ואבא זה שנתן את הפיצוי והפינוק, בעיקר לי.

אצל גלעד זה בדיוק להפך:

הוא מגיע מבית עם שמונה ילדים, הוא אחד לפני האחרון. אף אחד לא ראה אותו. היה צריך להילחם על כל דבר…” גלעד מתפרץ: “בדיוק ככה. בגלל זה עד היום אני עובד קשה, שום דבר לא מובן מאליו, אני לא כמוך מחכה שיעשו לי, מגיע לי”… רינת נעלבת. אני רואה אותה מתאפקת לא להתפרץ עליו. אני: “אז ככה זה מתפתח ביניכם, אם היינו ממשיכים אני משערת שאת היית מתפרצת וכועסת…” היא משלימה אותי: “ומייד אח”כ גם עוזבת את הבית. כל מילה שלו פוגעת בי עמוק בפנים”.

אני ממשיכה: “אבל נראה לי שמופעל פה ביניכם מעגל של ציפיות לא מדוברות: את רינת, ברגעים הקשים זקוקה לתמיכה של גלעד, להכרה שלו בכך שקשה לך, בפיצוי שלו אותך. ואילו אתה גלעד, ברגעים הקשים זקוק להיות לבד, להתמודד, לרוץ קדימה…” למעשה, באותו הרגע הייתי צריכה לטפל בשני נושאים במקביל: התקשורת הזוגית שלהם שיוצרת מאבק במקום דיאלוג, וההיסטוריה האישית של כל אחד מהם שמביאה אותם עם ציפיות כל כך שונות מהזוגיות ומבן/בת הזוג.

התקשורת הזוגית

בתהליך זה התקשורת הזוגית משתנה. הדיאלוג היומיומי בין בני הזוג משתנה ומוקד השיחות הופך להיות העיסוק בילדים ובגידולם. נושא זה מעלה פעמים רבות חילוקי דעות  בין בני הזוג חילוקי הדעות הללו עלולים להתפתח למריבות קשות, בגלל מעורבותם הרגשית הגדולה של שני בני הזוג. מריבות על תפיסות עולם הן מריבות שקשה מאוד להגיע בהן לעמק השווה. חלק מהאג’נדה קשורה במחשבות כמו: “אני אף פעם לא אתנהג לילד שלי כמו שהתנהגו אלי.”  וחלקה במחשבות הפוכות: “אני מעריץ את הורי שהצליחו לנהוג איתי באופן כזה, גם אני אשתדל לעשות כך עם ילדי”.

בשני המקרים ניתן לראות שיש מכנה משותף ברור: ההורים של ההורה. במקרה הראשון זו תחושה אחריות מתוך מצוקה גדולה שההורה חש כילד, ובמקרה השני מדובר במורשת כבדה שההורה רוצה להנחיל לילדיו. מריבות על תפיסות עולם הן מריבות שקשה מאוד להגיע בהן לעמק השווה. שלב זה מאופיין במאבקים על עצמיות כל אחד מבני הזוג בתוך המערך הזוגי.

התפתחות הזוגיות בשלב ההתייצבות:

זוג שצלח את מלחמות ההתפכחות המפרכות, יגיע בד”כ ואפילו ייהנה משלב ההתייצבות. זהו שלב של רגיעה והתמתנות. הוא מגיע פעמים רבות במקביל להתבגרות של הילדים, ליציאה משלבי התינוקות. בי הזוג לומדים ליהנות מחדש זה מזה, מחפשים נושאים משותפים חדשים, הם מכירים בכך ששניהם לא מושלמים, ושההנאה מהזוגיות חשובה יותר מצרכי האגו של כל אחד מהם. הם מבינים לראשונה שהנאה שלמה בתוך הזוגיות אפשרית רק כששני בני הזוג מרגישים חופש לגדול ולהתפתח.

כל אחד מבני הזוג יודע את תפקידו במערכת היחסים ומכבד את זולתו. ציפיותיהם מעצמם ומבן זוגם מתמתנות ונעשות מציאותיות יותר. בעקבות כך גדלה הקבלה של כל אחד מבני הזוג את עצמו ואת האחר, כבני זוג מספיק טובים. התקשורת הזוגית הבלתי-מילולית משתפרת ומתפתחים נוהלים יעילים לבירור קונפליקטים. זוגות רבים ישאפו לשלב זה ויסתפקו בו, במיוחד אם מוטיבציית ההישג שלהם אינה גבוהה.

טיפול זוגי

בטיפול הזוגי רינת וגלעד הציפו את הקשיים, העלבונות והתסכולים שכל אחד מהם סוחב כבר שנים רבות. הייתה לנו הזדמנות משותפת להציף את הנושאים הללו שהודחקו זמן רב מידי והפעילו כל כך הרבה תחושות שליליות לאורך השנים. בטיפול הם גם למדו לדבר אחד עם השני, להקשיב, להתאפק, לא מייד להגיב, ועשו ניסיונות אמיתיים למצוא גם פתרונות קונקרטיים שייצרו תחושת סיפוק אצל שניהם. זה לא היה תהליך פשוט. במקביל בני הזוג הציפו את הקשיים שלהם כילדים בבית המקורי שלהם, והאופן בו הם כמו חיים מחדש בתוך הקשר הזוגי.

הם עברו תהליך של שיתוף ועבודה פנימית אישית וזוגית. לאחר כחצי שנה הם החליטו לסיים. הזוגיות התייצבה. הם סגלו לעצמם ריטואלים חדשים שנותנים גם מקום ל”יחד” שלהם. הייתה התקדמות גדולה. לסיכום רינת אמרה לי: “החזרת לי את היכולת ליהנות עם גלעד. נזכרתי למה אני כל כך אוהבת אותו. הרבה מהכעסים כבר נעלמו, ואני משתדלת לא לצבור חדשים אלא מייד להגיב, לשתף, לא לוותר עלי. ברור לי שבעוד איזו תקופה של צינון (היא מחייכת) נחזור אלייך להדרכה הורית עם הנושאים ההוריים שעדיין לא הגענו איתם לעמק השווה.”

עברה כבר למעלה מחצי שנה מאז שהסתיים הטיפול. בנתיים רינת וגלעד לא חזרו אלי, אני מקווה  שבכלים הזוגיים שרכשו, הם מצליחים להתמודד גם עם הסוגיות ההוריות המורכבות איתן הם מתמודדים.

שלב השתכללות הזוגיות או מיזוג הניגודים:

שלב ההתייצבות יכול להמשיך לאורך כל החיים הזוגיים, תוך התאמות לרצף השינויים שהחיים מביאים. אך ישנם זוגות רבים שלא מסתפקים ביציבות, ומחפשים לעצמם סיפוק הנאה והתפתחות בתוך הקשר הזוגי. שלב זה מתרחש בד”כ במקביל לילדים שגדלים ומתחילים לצאת מהבית. בני הזוג שבים לחפש התרגשות ו”יחד” אחר בתוך הקשר הזוגי. יש המכנים שלב זה כשלב של “השתכללות הזוגיות”.  זהו שלב של פריחה ושגשוג הקיום בשניים. בני הזוג מתבססים על הישגיהם משלבים קודמים ומצליחים לשכלל את המשותף לרמה גבוהה של סיפוק ומימוש, וזאת בזכות יכולת למידה הדדית מעולה, אשר השתפרה והשתכללה לאורך השנים המשותפות ביחד.

חשוב לציין שזהו שלב שכרוך בסיכון גדול: ישנם זוגות שלא צולחים יפה את תקופת “הקן המרוקן”. יציאת הילדים מהבית, יוצרת זעזוע ביציבות הקודמת שנוצרה. ההתרוקנות עלולה להוביל גם לריחוק ותחושה קשה של בדידות והתרוקנות לא רק של הבית אלא גם של הזוגיות המשותפת.

זוגות שמתמודדים עם חווית ההתרוקנות והשינוי של שלב זה, מוצאים עצמם נהנים לאתגר את עצמם ואת הזוגיות, גם בתוך שגרת היום יום. התקשורת הזוגית בד”כ עובדת בהרמוניה של היכרות, ויתור והתפתחות, וביחד איתה גם נוספות יוזמות חדשות שמרעננות את המוכר והצפוי. גם כאשר מתעוררים ביניהם חילוקי דעות, הם מובילים, בדרך כלל, למציאת פתרונות טובים יותר לקשיים. בני הזוג תופשים את הזוגיות כריקוד משותף: כחוויה מהנה, מעצימה וחיונית בחייהם ולא רק כחוויה חשובה והכרחית, כפי שתפשו אותה בשלב הקודם.

התחושה של בני הזוג בשלב זה היא שהשקעה מתמדת יחד עם גישה יצירתית ישכללו עוד ועוד את הזוגיות ויגרמו לסיפוק עמוק ולתחושה של מימוש עצמי וזוגי.

בכל אחד מהשלבים שהזכרתי בני הזוג עשויים לחוש בקשיים שונים ולפנות לעזרה מקצועית, טיפול זוגי, על מנת לשפר את התפתחות הזוגיות ואת היכולת ליהנות ביחד.

“עשה ואל תעשה” בבניית זוגיות בריאה:

1. ללמוד להקשיב ולהתייחס לרגשות של בן זוגי גם אם אני לא מבין לא מסכים או מתנגד. חשוב לזכור כי תקשורת רגשית מהווה בסיס לכל חברות. חשוב ליזום תקשורת פתוחה וישירה ולהימנע לעסוק בניחושים לגבי מה הצד השני מרגיש או חושב.
2. לא להעמיד את בן הזוג במבחנים, תקופת בית הספר נגמרה. אין לצפות מבן הזוג שינחש מה אנו רוצים, זקוקים, מרגישים. כשאנו רוצים משהו – לשתף ולהביע את הצורך באופן ברור.
3. ללמוד להתייחס לבן הזוג לפי הבנתי את צרכיו וציפיותיו ולא להציב תנאי הכרחי שאקבל קודם ממנו התייחסות לצרכי וציפיותיי. כפי שבהורות אנו מדברים על אהבה ללא תנאים, כך גם הזוגיות רצוי שתשאף להוציא את התנאים המוקדמים מתוכה.
4. ללמוד להתעניין בנושאים המעניינים את בן זוגי, גם אם הם מאוד שונים מתחומי העניין הקרובים לליבי. וכן ללמוד ליהנות ביחד מבילויים ותחומי עשייה משותפים.
5. ללמוד לנהל שיחה אינטלקטואלית וללמוד יחד ממערכות ידע מגוונות להתפתחות החשיבה.
6. ללמוד לעשות “ניהול קונפליקטים”, באופן יעיל ורגיש כאחד. מחד, לא לפחד מוויכוח על עמדות שונות, אך מאידך, ללמוד דרכים יצירתיות לסיים את הקונפליקט באופן ששני הצדדים יחושו מובנים.
7. ללמוד לראות במין סוג של תקשורת זוגית ומינית ולא רק אקט המוביל לסיפוק מיני. המיניות הינה ביטוי פיזי ומימוש הקשר הרגשי.

שלבי טיפול זוגי באמצע החיים:

מעגל חיי המשפחה מורכב ממספר שלבים. השלבים הראשונים מאופיינים בגדילה, הרחבה והצטרפות של פרטים נוספים, דהיינו ילדים, למשפחה הגרעינית. לעומתם מאופיינים השלבים האחרונים בהצטמצמות, בעזיבת פרטים את המשפחה ובפרידה מסטאטוסים ותפקידים קודמים.

במאמר זה אתייחס לשלב אמצע החיים, ואתאר אותו משתי זוויות התבוננות:

1. “שלב השיגור” – המשפחה אל מול יציאתו של הבוגר מבית הוריו
2. “הקן המתרוקן” – שלב אמצע החיים מנקודת חוויתם של ההורים.

כמו כן  אתייחס לסיבות האופייניות לפנייה לטיפול זוגי באמצע החיים וכן פנייה להדרכה הורית בשלב זה.

 

מאפייני “שלב השיגור”:

שלב השיגור הינו שלב בהתפתחות המשפחה. שלב זה מהווה שינוי וסוציאליזציה מחודשת הן עבור הילדים המשוגרים והן עבור הוריהם. ההורים נדרשים להגדיר מחדש את זהותם ולהתכונן לקראת תקופת חיים ארוכה, שבה תקטן מרכזיותה של  ההורות בתפקודם.  שלב זה הינו תהליך רב מימדי שבו נתונה המשפחה כולה. ראשיתו בעזיבת הילד הראשון את הבית וסיומו עם עזיבת הילד האחרון, תהליך העשוי להימשך בין שש לעשר שנים. שלב השיגור מאופיין בד”כ בהרבה יציאות וכניסות ממשק הבית ומחייב ארגון מחדש של התא המשפחתי.

 

בשלב השיגור עומדות בפני המשפחה מספר משימות משמעותיות:

1. ארגון מחדש של המשאבים העומדים לרשות המשפחה (שטח המחייה, תקציב המשפחה, מכונית, טלפון וכדומה).
2. גיוס של תוספת משאבים כלכלים לשם התמודדות עם תהליך “השיגור” (מימון לימודים, מתן עזרה לילדים בהתבססות כלכלית ובנישואים).
3. ארגון מחדש של מערכת היחסים בין בני הזוג כבעל ואישה.
4. שמירה על תקשורת פתוחה במשפחה תוך פיתוח דפוסי תקשורת וביטוי רגשות ההולמים גם את המבוגרים הצעירים ומתאימים ליחסים המתנהלים גם מרחוק.
5. הרחבת מעגל המשפחה על ידי קבלת חברים חדשים לתוכה, כאשר הבן/ת המשוגר/ת בוחר לעצמו בן/ת זוג.
6. לעיתים כתוצאה מהתפתחות הזהות הנפרדת של המבוגר הצעיר, מתעוררים בין הדורות במשפחה קונפליקטים בנושאי “פילוסופית החיים”, המשפחה מתמודדת עם ניסיונות למציאת פתרונות סביב חיכוכים אלו.

 

למעשה ניתן לסכם כי ישנם שני תחומי משימות העומדות בפני המשפחה בשלב זה:

א. משימות רגשיות: מתן תמיכה לבן בניסיונותיו לעזוב, תוך מתן אפשרות לנסיגה ולאיסוף כוחות בבית, עיבוד הפרידה מהבן, הסתגלות למצב היעדרותו מהבית וקליטתו מחדש יחד עם בת זוג.

ב. משימות תפקודיות-חברתיות: 

1. גיבוש מחדש של המערכת הדיאדית של זוג ההורים ושל זהותם כפרטים.
2. החלפת יחסי הורה-ילד ביחסי בוגר-בוגר במשפחה.
3. הערכות מחדש לקראת קליטת בני-זוג, מחותנים ונכדים.
4. התמודדות עם קשיים ומוות אצל הדור הקשיש יותר (הורי ההורים).

הצבא כמאפיין ייחודי בשלב השיגור:

עפ”י חוק שירות הביטחון תש”יט, בהגיע הצעיר או הצעירה לגיל 18 עליו להתגייס לצה”ל. יציאה זו למרות היותה צפויה ונורמטיבית אינה ניתנת לבחירה, היא כפויה ולא מהווה פונקציה של הבשלה הדרגתית במשפחה. נוסף לשרירותיות שביציאה מהבית, הגיוס הוא כניסה למערכת צבאית המאופיינת כמוסד טוטאלי. כל אדם נכנס לצבא עם זהות עצמית ומושגים משלו על העולם ועובר תהליך הכנעת העצמי, תהליך דהומניזציה, בתוך המוסד הכוללני.

החייל עובר תהליך, שבמהלכו הוא אמור לרכוש אמון במערכת שתדאג לצרכיו הבסיסיים (מזון, שינה, מקלט, בטחון וחברה). למעשה, על החייל לקבל את הבסיס הצבאי כתחליף לבית הוריו ואת מפקדיו כממלאי הפונקציות שהוריו מילאו עד כה. עם גיוסו, מחליף המתבגר  את המסגרת המשפחתית במסגרת צבאית, אשר בה הוא נמצא, פיזית, רב הזמן במשך תקופת השירות.

במשך השרות הצבאי הוא נחשף בצורה אינטנסיבית לאנשים ולדמויות רבות חוץ משפחתיות ויוצר עמם בד”כ מערכות יחסים הדוקות וקרובות ומושפע מהם. ההורים שותפים בדרך כלל לתפיסה הקיימת בארץ, אשר רואה בשירות הצבאי תקופה המביאה להתבגרות הבן ולהגדרת עצמאותו. לעיתים קרובות הם רואים בצבא הכנה טובה ליציאה לחיים: “מהפינוק בבית למציאות הקשה”. הורים רבים מוצאים שפה משותפת חדשה עם בנם “המורד” מגיל ההתבגרות. הנושאים שמטרידים את הבן כגון ביטחון המדינה, פוליטיקה, ונושאים צבאיים שונים-קרובים בדרך כלל להורים, מאחר שגם הם שרתו בצבא. כל אלה יוצרים מערכת קשר מבוגר- מבוגר בין ההורה לבן המתגייס. למעשה, ביציאה לצבא ישנה התארגנות מחודשת של התא המשפחתי תוך פיתוח דפוסים של דיפרנציאציה ודצנטרליזאציה  של בני המשפחה במגמה לסייע לבן לצאת מהבית.

במשפחה הישראלית קיים דגש חזק על הצלחתם של הפרטים במשפחה, אשר נתפסת כאינדיקציה להצלחת המשפחה כולה. התקדמות בסולם הדרגות הצבאיות או השתייכות ליחידה צבאית מובחרת אכן משמשות סימני הצלחה במשפחה הישראלית. נמצא כי הקשרים החזקים ( ולעיתים אף כובלים) המאפיינים את המשפחה הישראלית, מקשים עליה להתמודד עם גיוס בנה לשירות הצבאי, אבל מאידך, הצורך בהישגים ובסימני סטטוס דוחק במשפחה לעודד את בנה לשירות פעיל והישגי. מגמות מנוגדות אלו יוצרות אמביוולנציה חזקה בקרב המשפחות הישראליות לגבי יציאת הבן לשירות צבאי.

לאמביוולנציה זו יש שתי תוצאות מרכזיות:

האחת, נוצרת אצל ההורים תחושה של מערכת יחסים חד- סיטרית, הם נותנים לילד כל מה שהוא צריך, בעוד שהצבא נהנה  מפירות הנתינה. אם בעבר התגמול לנתינה התבטא בגאווה, הרי שחיקת גמול זה עוד הגבירה את תחושת החד- סטריות.

התוצאה השנייה היא שצורכי הילדים הנוספים במשפחה נדחקים לעומת צורכי החייל- למרות שהוא כמעט לא נמצא בבית במשפחות בהן קיימת גמישות בחלוקת תפקידים משפחתיים, מיטיבות להתמודד עם המצב החדש.

טיפול זוגי באמצע החיים – תפקיד הורי חדש:

כפי שתיארתי לעיל, משמעות “השיגור” הינה יציאה של הבן מהבית במטרה לגבש חיים עצמאיים משלו. ואולם, הקשר בין ההורים לבין ילדיהם ממשיך להתקיים לכל אורך החיים ומעגל ההורות נמשך גם אחרי שהילדים עוזבים את הבית. לפיכך, נדרשת המשפחה כולה להושיט עזרה למבוגר הצעיר בתהליך גיבוש האוטונומיה שלו, ובמקביל לשמור על הבית כבסיס לעזרה ולקיים את הרציפות וההמשכיות שבמשפחה גם בתנאים של התארגנות מחודשת.

תהליך זה דורש שינויים הדרגתיים במבנה, בארגון ובגבולות המשפחה. הגבולות החדשים צריכים להיות חדירים וגמישים יותר מאשר במשפחה עם ילדים צעירים, גם משום שההורים לא יכולים לשמור על סמכותיות מוחלטת. הגבולות הגמישים מאפשרים למתבגר לנוע ביתר חופשיות פנימה והחוצה ובכך, להיחשף לגורמים חדשים ויחד עם זאת להיעזר במשפחתו במצבים איתם הוא מתקשה להתמודד לבדו.

מנושין (1982), אשר התמקד בתחום הגבולות במשפחה, מדגיש שמערכת הורים-ילדים חייבת לנוע באופן נורמאלי לכיוון של ניתוק ו”שלב השיגור” הוא שיא התהליך.

 

כיום מקובל להבחין בחמישה שלבים בתהליך הספראציה הקשורים לשלב השיגור:

1. השליטה על הדחף להישאר קשור – אצל המתבגר והוריו קיימת אמביוולנציה חריפה; מחד, דחף להישאר קשור ותלותי ומאידך, רצון הולך וגובר לעצמאות.
2. הכרה קוגניטיבית בהיפרדות – המתבגרים מחפשים שונות ומבליטים אותה. זוהי תקופה קשה בעיקר להורים, הצריכים לקבל את הכעס והמרדנות של ילדיהם, לאפשר להם להשיג מובחנות ויחד עם זאת לשמור על גבולות ברורים.
3. התגובה הרגשית למובחנות – התגובה הרגשית להכרה באובדן הקשר הורה-ילד, נעה מגעגועים נוסטלגיים לתקופות יפות יחד, במקרה הטוב, ועד כעס על הפרידה או אבל ודיכאון, במקרה הרע. בשלב זה יש חיפוש אחרי משמעות חדשה לקשר בין ההורים לילד הבוגר.
4. הזדהות – לאחר צבירת קצת יותר ביטחון בנפרדות מההורים, יכולים הצעירים לבחון מחדש את תכונות ההורים ולקבל על עצמם את אלו שנראות להם בעלות ערך עבורם.
5. הפחתה של הקשר הורה-ילד והתפתחות הקשר החדש – בין הצעירים להוריהם מתפתחים קשרים חדשים של אנשים בוגרים, ומתפתחת היכולת להתקרב ולהתרחק ללא רגשות אשם. שינוי איכותי זה בקשר בין ההורים לילד הבוגר הכרחי כדי שתתאפשר הפרידה.

פנייה להדרכה הורית בשלב זה:

כפי שראינו בנאמר עד כה, נראה כי במשפחה הישראלית, למרות שהבן יוצא מהבית ומתגייס לצבא, לא מתרחש בשלב הגיוס “שיגור” במלוא מובן המילה. מבחינה התנהגותית קיים שימור של הבן המתגייס בתפקידו הילדותי. הבית נשאר המקום אליו הוא חוזר בחופשותיו מהצבא וממנו הוא שואב תמיכה רגשית וחומרית. לעיתים ניתן אף להבחין במשפחה חזרה לשלב התפתחותי מוקדם יותר של מעגל ההורות. יתכן שתגובת השימור מאפשרת קיום של תקופת מעבר הממתנת את המשבריות של השיגור, ומאפשרת להורים להבחין בין מטענים הקשורים באמביוולנציה סביב השירות הצבאי לבין המטענים הקשורים באמביוולנציה סביב תהליך השיגור.

יחד עם זאת יציאת הבן/הבת דומה מבחינות מסוימות למצב של אובדן. זהו אובדן חלקי של הבן, של קשר, של גיל ושל מצב קודם. אצל משפחות מסוימות נתפס שלב השיגור כזמן של יצירתיות והשלמה, וכהזדמנות חדשה להתפתח על ידי גילוי של תחומים חדשים, דרכים חדשות ותפקידים חדשים. לגבי משפחות אחרות זהו זמן של שקיעה, תחושת ריקנות, תחושת אובדן ודיכאון וחוסר אינטגראציה כללי.

תהליכים רגשיים אלו הינם מבלבלים, טעונים, מלאי חרדות ועלולים לעורר קונפליקטים בין ההורים באופן ההתמודדות עם השינוי המשפחתי.

בשלב זה על בני הזוג לבחון היטב את מצבם הזוגי – ההורי ובמידת הצורך לפנות הדרכה הורית.

נהוג לחשוב כי הדרכת הורים מתאימה לזוגות לילדים צעירים. אך בפועל, המשימה ההורית רק נהיית מורכבת עוד יותר, עם התבגרותם של הילדים. המרחב הטיפולי מאפשר לזוג ההורים לברר מחדש אג’נדות הוריות ודפוסי תקשורת וקשר. זהו מרחב שעשוי להיות משמעותי ביותר בתקופות חיים לחוצות כמו אלו.

בתהליך טיפול זוגי באמצע החיים, הזוג יימצא תחומי יחד משותפים והגדרה מחדש של היחסים. הן היחסים הזוגיים והן היחסים ההוריים עם הבן/ת הבוגר/ת והמתרחק/ת.

“הקן המתרוקן” או: שלב אמצע החיים:

מאפייני תקופת הבגרות האמצעית:

בין גיל 60 – 41, מקום טוב באמצע.

תקופת הבגרות האמצעית היא אחת התקופות המורכבות והמעניינות בחיי האדם. יש המשווים אותה מבחינת התהליכים הפסיכולוגיים והגופניים המתרחשים בה לגיל התבגרות שני.

זוהי תקופה בה נמצאים בשיאו של מחזה החיים, שיא בו כל השחקנים נמצאים על הבמה, וממלאים

בו- זמנית את כל התפקידים – הורים, בני זוג, ילדים של הורים מבוגרים, בעלי מקצוע וחברים בקהילה. ריבוי הכובעים  משמעותו התמודדות בלתי פוסקת עם תפקידים המתחרים זה בזה, ותנועה מסחררת בין השקעת האנרגיה – במשפחה, בעבודה, בילדים המתבגרים, בנכדים, בהורים המזדקנים, בחברים או בעצמנו.

אנשים במעבר אמצע החיים הם עמוד התווך, האבן הראשה של המשפחה והחברה, בהיותם תומכים בדורות השונים ונושאים באחריות המקצועית והמנהלית הבכירה ביותר בחברה.

העומס המוטל עליהם מועיד אותם לפגיעות רבה יותר במצבי לחץ.

חלק מהפגיעות בשלב זה של החיים עשוי לנבוע גם מכך שאנו מודעים יותר מאי פעם לשלב בו אנו נמצאים מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית, ולשינויים החלים בגופנו.

אחד התפקידים המרכזיים בתקופת אמצע החיים הוא הסתגלות לשינויים הגופניים והשלמה עם גוף שלעיתים בוגד בנו ומעולל תעלולים שונים ומשונים.

תפקידים בבגרות האמצעית:

• סיוע לילדים בתהליך ההתבגרות שהם עוברים ובמהלך התפתחותם לבוגרים צעירים, אחראים ומסופקים.
• מילוי תפקידים שונים התורמים לחברה.
• הגעה לרמת תפקיד משביעת רצון בסולם הקריירה המקצועית עם יכולת לשמור עליה.
• פיתוח פעילויות זמן פנאי בוגרות.
• הסתגלות לשינויים גופניים, כמו הפסקת המחזור אצל נשים, ועלייה בשכיחות מחלות.
• הסתגלות להזדקנותם של ההורים המבוגרים.

הפסיכיאטר האמריקני דניאל לווינסון טוען שבתקופת אמצע החיים עלינו לשלב באישיות כמה קטבים. נראה ששילוב מלא של קטבים אלה הוא בלתי אפשרי, אך במעבר חיים מוצלח אנו מצמצמים את הקוטביות ומוצאים דרך לבטא הן את הקוטב האחד והן את הקוטב המנוגד לו –

• עלומים לעומת זיקנה – קיים מאבק בין הרצון להישאר צעיר לבין ההתקדמות לקראת תקופות חיים מבוגרות. בנקודה כלשהי במהלך התקופה נבין שאפשר לשמור על תחושת ה”צעירות” ולהיות מבוגרים כאחד. לפעמים נרגיש צעירים כילדינו ולעיתים מבוגרים כהורינו.
• הצלחות לעומת כישלונות – מצד אחד אנחנו צופים בהישגים ובהצלחות בחיינו וחשים יכולת, מצד שני אנחנו מכירים בכישלונות ובאחריות שלנו למצבים אלה. אנו רוכשים הבנה שאין “מנצחים” או “מפסידים” במשחק החיים, וכי כולנו שניהם גם יחד.
• יחד לעומת לבד – אנו נעים בין הצורך להתחבר ולהיות עם אחרים (שהיה חזק יותר בבגרות הצעירה) לבין קול נוסף המוביל אותנו כלפי עצמנו, לעבר האינדיווידואליות. הכוונה היא שנדע לנוע בין הביחד לבין הלחוד.
• גבריות לעומת נשיות – ההבחנה בין תפקידי המין הייתה ברורה יותר בבגרות הצעירה, כאש בנינו משפחה, גידלנו ילדים ודאגנו לביטחונם. בשלב זה של החיים מתחילים תפקידי המין של הנשים ושל הגברים להתקרב זה לזה ואנו מסוגלים לבטא אותם ביתר גמישות.

טיפול זוגי באמצע החיים: משבר גיל הארבעים

תקופה זו של אמצע החיים, מכונה במרחב הציבורי: “משבר גיל הארבעים”, הינה תקופה הנמשכת כעשור – עשור וחצי. במהלכה חלים שינויים פסיכולוגיים רבים באדם כפרט והן בזוגיות. המיקוד בהורות מפנה מקום למיקוד ב”אני”. שאלות מהותיות, כמעט “פילוסופיות” של אמצע החיים מתחילות לצוץ ולהציף. מה שהסכמנו להתפשר עליו עד כה, נהיה לא מקובל ולא אפשרי יותר. המיניות מקבלת מקום משמעותי בחיים כמו גם היצירתיות והמימוש העצמי.

זו תקופה שיכולה להיות מלאת ריגושים והתפתחויות, אך גם יכולה לטמון בחובה סכנות של התפרקות, ריגושים מחוץ לקשר הזוגי ועוד. כשאלו קורים – מומלץ להיעזר ולפנות אל טיפול זוגי באמצע החיים שיאפשר לברר את השאלות שעולות ולייצר מרחב זוגי חדש שנותן מענה מותאם לצרכים המשתנים של כל אחד מבני הזוג.

המיתוס הרווח הוא או שמאוחר מידי לעשות שינויים משמעותיים אחרי כל כך הרבה שנים. ולעיתים אף קיימת אמונה ש”אם שרדנו עד עכשיו ביחד – אף משבר לא ייפגע בנו”.

בפועל, העשור הזה של גילאי 40 – 55 , הוא עשור שמאופיין בעלייה במספר הפרידות והגירושין.  מחקר מעניין שהתקיים לפני יותר מעשור, בדק את האנשים הגרושים עשור אחרי הפרידה, והוציא מסקנות משותפות לאנשים הללו. אחד מהגילויים המפתיעים היו שאחוזים ניכרים מהאנשים הגרושים מדווחים כי אילו יכלו לחזור אחרונית בזמן – הם היו מנסים “לעבוד” על הקשר הראשון ולשנות אותו – במקום לפרק ולהמשיך הלאה.

ההבנה שאין “בן זוג מושלם” אלא זוגיות שיש להשקיע בה עבודה רגשית והתכווננות, היא הבנה בוגרת שמגיעה פעמים רבות בשלבים המאוחרים של החיים. ולכן היום יותר ויותר זוגות מגיעים אל טיפול זוגי באמצע החיים ומוצאים עצמם משנים דפוסי קשר ותקשורת זוגיים, לחיים זוגיים טובים יותר.

ולסיום, שירו המקסים של אפריים צידון:

 

הוריו /     אפרים צידון

ילד ישראלי, מה יש לו בחייו?

את הוריו ואת הוריו ואת הוריו

ואת הוריו.

והם, יום ולילה, רודפים אחריו,

נושפים בעורפו ונמצאים בעקבותיו.

מאחוריו ומצדדיו ומכל עבריו,

בחורשה עם חברתו ובלבנון בעת מארב,

בחיפוש אחרי עצמו או בעת עשיית ילדיו.

בקוטב, בהימלאיה או במדבריות ערב,

בכל אשר יפנה ,הם  מאחורי הגב.

עולים מן הים או באים באווירון,

צצים מן האסלה או יוצאים מן הארון,

מסתתרים בתרמילו, מתחזים לחפציו,

וכל ניסיונות המילוט שלו

הם ניסיונות שווא.

כי בכל מקום הם יאתרו אותו ,

האם והאב.

בכל נקודה ביקום ובכל פינה בחלד,

הם יגיעו אליו, הוריו, אל הילד.

והוא יכול להיות מ”פ או טייס

או מדען או ממציא,

והוא יכול לגלגל מיליונים בבורסה, או להיות מלח בצי.

בן עשרים ושתיים או בן עשרים וחמש,

בן שלושים , בן חמישים,

לעולם לא ימלט מידי הוריו החוששים.

ואם ינחת על הירח או יטוס למאדים,

הם יגיעו אחריו , עם העוגה והבגדים.

לחור הכחול, לכור האטומי,

בשליחות עלומה לבגדד,

“הלו גולני, כאן אמא

אתה לא לבד”.

והוא יכול להילחם למען עצמאות לארצו ולעמו,

אך לעולם לא יוכל להשיג עצמאות לעצמו.

כי ילד ישראלי- מה יש לו בחייו?-

את הוריו והוריו והוריו

והוריו. זה המצב.

ומוטב להרים ידיים ולהיכנע עכשיו,

להכיר בעובדות ולעכל את הידיעה,

כי הדור הצעיר מפסיד בגדול

לאם היהודייה.

טיפול זוגי מיני לאורך מעגל חיי המשפחה

מיניות, מין ובריאות מינית

מיניות (sexuality) היא מרכיב חשוב באישיותו של האדם וכוללת רבים מן ההיבטים הנכללים בחוויות הזהות הגברית והנשית. המיניות איננה רק סך של החיים הארוטיים או הפעולות הגופניות הקשורות ביחסי מין (sex), אלא עשויה גם לכלול בתוכה מרכיב פיסי של מגע, מרכיב נפשי של אהבה וחיבה, ומרכיב אינטימי של צורך בקשר עם הזולת וקרבה אנושית. קשר מיני מזדמן שאינו כולל מרכיבים אלה, אלא רק את המרכיב של סיפוק תשוקה ועוררות מינית, אינו דומה לכן למיניות של קשר קבוע. למיניות תכונות רבות: היא נעימה, מרפה, מרגיעה, משחררת לחצים ובונה יחידה משפחתית. המיניות באה לידי ביטוי במחשבות, ברגשות ובהתנהגויות של האדם בין אם במודע ובין שלא במודע. מכאן ניתן להבין כיצד מיניות ותפקוד מיני יכולים להיות מקור לאושר ושמחה, אך וכיצד הפרעות במיניות עלולים לגרום לכאב, תסכול ולהפרעות בזוגיות.

ארגון הבריאות העולמי  (World Health Organization- WHO) הגדיר את המושג בריאות מינית כאינטגרציה חיובית של היבטים גופניים, רגשיים, אינטלקטואלים וחברתיים של ההוויה המינית של האדם המקדמת ומעשירה את אישיותו ואת התקשורת והאהבה בחייו. לפי תפיסה זו, אנשים מרגישים בריאים מבחינה מינית כאשר יש להם מידע על מיניות האדם, דימוי גוף חיובי, מודעות עצמית לגבי עמדותיהם ורגשותיהם המיניים, מערכת מפותחת של ערכים שתסייע בידם לקבל החלטות בתחום ההתנהגות המינית, יכולת ליצור קשר משמעותי עם הזולת  ותחושה של כוחות ובטחון בפעילות מינית בה הם מעורבים.

מיניות האדם משתנה ומתפתחת לאורך מעגל החיים, והמיניות בתוך הזוגיות אף היא עוברת שינויים רבים לאורך מעגל חיי המשפחה. במאמר אסקור את השינויים הנפוצים המתרחשים לאורך מעגל חיי השפחה והזוג במהלך השנים ואמנה את הסיבות בגינן כדאי ורצוי לפנות אל טיפול זוגי מיני.

זוגיות, מיניות ולידת ילד ראשון

תחילת הקשר הזוגי, עוד לפני התמסדות הזוגיות,  מאופיינת פעמים רבות בתשוקה גדולה וחיי מין פעילים. יחד עם זאת זוגות רבים לומדים להכיר זה את זו מהבחינה הגופנית, ולכן בצד התשוקה והמשיכה תחילת הקשר מתאפיינת גם לעיתים בקשיים של חוסר סיפוק וקשיים בהגעה לאורגזמה. לאחר התמסדות הקשר, הפגיעה בחיי המין יכולה להתחיל כבר עם ההיריון. ההיריון עלול לסמל עבור חלק מהגברים “כניסה לתחום אסור”. יש נשים הרות שחרדות מכך שהחדירה תגרום נזק לתינוק. נשים אחרות חשות לא מושכות מבחינה מינית ועלולות להימנע מקיום יחסי מין בשל החשש לדחייה של הבעל. העייפות שמלווה את ההיריון עלולה גם היא להשפיע לרעה על תדירות יחסי המין.

לאחר הלידה, האישה בדרך כלל מאוד מרוכזת בתינוק החדש ובסיפוק צרכיו הבסיסיים. האימהות וההורות הופכת להיות מרכז חייה של האישה ושל בני הזוג.

לאישה כזו, העסוקה במשך היום כולו בתפקיד האם – קשה ביותר להגיע בלילה למיטה ולהפוך להיות “אישה מינית”. בנוסף הלידה עבור הרבה מהנשים היא אירוע טראומטי לגוף, איזור איבר המין רגיש ופגוע ויחסי המין בהתחלה עלולים להכאיב.

מתי כדאי לפנות לקבלת טיפול זוגי?

פניה אל טיפול זוגי מיני היא מאוד אישית ואינדוודואלית. מרבית הזוגות מבינים שהשינויים במיניות הינם חלק ממערך השינויים הכללי שחל בזוגיות ובחיים כולם. כאשר הקשיים המיניים הופכים להיות קיצוניים יותר: תחושת דחייה, התנזרות מוחלטת, הימנעות ממגע אוהב – יש לשקול פניה לעזרה מקצועית: טיפול זוגי.

 

טיפול זוגי מיני בשלב ההורות לילדים קטנים

נושא פרטיות ומיניות מעסיק הורים בכול הגילים. איך לחנך לפרטיות קשור גם לחינוך מיני. כבר מגיל 3-4 אפשר ללמד ילד את נושא הפרטיות. על “החוקים” האלו כל זוג הורים מחליט לפי הערכים בבית. על פי בחינת  השאלות הבאות: איך אנחנו כהורים מרגישים כשהילדים רואים אותנו בעירום בזמן שאנחנו מתלבשים? או בזמן שאנחנו מתרחצים? איך אנחנו מרגישים כשהילד משחק בחדר שלו כשהדלת נעולה? האם גם אנחנו מיישמים את אותם חוקים שאנחנו דורשים מילדנו כלומר לא להפריע לילד כשהדלת שלו סגורה? מה לעשות כשילד נכנס לחדר שאנחנו מקיימים יחסי מין? ואיך אנחנו מגיבים להפרעה שכזאת? האם ההליכה לשירותים בבית שלנו היא פעילות פרטית? מה זה אומר כמסר לילד לגבי הגוף שלו ומאוחר יותר כהשלכה על מיניותו.

השאלה לגבי הפרטיות מורכבת מכמה היבטים והתשובה לשאלה זו מותנית בגישה למיניות של ההורים. יש עמדה אחת שאומרת שלא משנה מה הוא גילם של הילדים, אין לקיים יחסי מין בעת שהילד נוכח בחדר. מצד שני, חשוב לציין, שבתרבויות שונות בעולם הרחב כ-75% מכלל הילדים ישנים באותו חדר עם ההורים! וזה לא פוגע בהתפתחות המינית שלהם.

מיניות ואינטימיות

הפרטיות בחיינו היא אלמנט חשוב מאד. הילדים לומדים לכבד את הפרטיות של ההורים תחילה. הגישה לפרטיות הופכת להיות לדוגמא בבית ולא רק הסבר. התחלת תהליך הלימוד לפרטיות מתחיל כשההורים מסבירים את הצורך לזמן “אינטימי” עבורם. אפשר ללמד את הילדים שגם להורים מגיע זמן לפרטיות שבו ההורים אינם רוצים שום הפרעה. ישנם הורים שאומרים שהם אינם מסוגלים להתרכז בסקס עד שהילד ישן, אך מה עושים הורים שילדיהם הולכים לישון ב-11 בלילה? ישנם הורים המאמינים שחייבים לחכות שהילד ישן קודם לכל . כמה כוח נשאר לזוג האוהבים בשעות האלה? ולכן עדיף ללמד ילדים ש מותר להורים להסתגר בחדר ושזו התנהגות מקובלת.

טיפול זוגי מיני – מתי לפנות?   

העשור הזה – של גילאי שלושים, מאופיין בעומסים כבדים מסוגים שונים: פיתוח קריירה, בצד גידול ילדים צעירים, בצד ביסוס הזוגיות, ובמקביל ליצירת נפרדות ממשפחות המוצא. העומסים הללו משפיעים באופן ישיר ועקיף על המתרחש בחדר המיטות.

לכן בשלב זה פניה לטיפול זוגי, במרבית המקרים, מתרחשת על רקע קשיים מגוונים: קשיים בהתמודדות הורית, קשיים ביצירת שפה הורית משותפת, קשיים ביצירת מרחב זוגי אינטימי, עומסי החיים על רק השקעה בקריירה ובעולם התעסוקה, ועוד. בשלב זה ניתן לראות שהמיניות מקבל מקום פחות מרכזי בין הקשיים האחרים שמקבלים נוכחות גדולה.

טיפול זוגי מיני בשלב אמצע החיים – ההורות למתבגרים:

כאשר הילדים מתבגרים, נושא המיניות נכנס הביתה, אל תוך העיסוק המשפחתי, דרך המתבגרים עצמם שעסוקים במיניות של עצמם כמו גם במיניות של אלו שלידם, והוריהם בכלל זה. המתבגרים עסוקים בפיתוח ועיצוב דימוי עצמי מיני, דימוי גוף, עסוקים בהתבוננות ובסקרנות על המיניות של עצמם.

זוגות בשלב זה נמצאים עצמם בשלב “אמצע החיים” (גילאי 40 – 65). גם בני הזוג עסוקים בשאלות דומות. בשאלות לגבי הגוף המשתנה, לעיתים במלחמות “נגד” הגוף או איתו (זה השלב שבו רבים פונים לפעילות ספורטיבית מאומצת וכד’).

הנגעים הנפוצים בשלב חיים זה הם: שחיקה, שעמום, חוסר השקעה. זוגות רבים מתלוננים על חוסר שוויון ברמת החשק המיני, הוא רוצה יותר ממנה או הפוך – למה זה קורה? איך מתמודדים? בגידות – הימנעות מהן או התמודדות איתן – הופכות להיות האתגר של שלב זוגי זה.

מתי כדי לפנות לטיפול זוגי ?

בשלב זה חשוב לי לומר שאם כבר הגעתם לזוגיות רבת שנים, והתחושה שיש קשיים –  מומלץ לפנות לפני שהיחסים מתדרדרים למקומות שכבר קשה יהיה לתקן. לא רצוי להגיע לטיפול זוגי מתוך עמדה פנימית, זוגית, שזהו “הניסיון האחרון”. כדאי ורצוי להגיע אל טיפול זוגי מיני כאשר מרגישים שעדיין רוצים ויש מה לתקן ועל מה להיאבק.

טיפול זוגי מיני בזקנה

אובדן המיניות בזקנה אינו מוחלט. אחוז גבוה של גברים ונשים נשארים פעילים מינית גם בשנות חייהם המאוחרות עם שינויים בתדירות, באינטנסיביות ובאופן. במחקר אחד נמצא כי 62% מהגברים ו 30% מהנשים מעל גיל 80 חוו לאחרונה יחסי מין, ואילו 87% מהגברים ו 68% מהנשים היו שותפים לחוויה אינטימית ואילו ובאחר נמצא כי 30% מהקשישים היו פעילים מינית בחודש האחרון ושני שלישים היו מרוצים מחיי המין שלהם. בקרב  אוכלוסיית קשישים, גברים ונשים, מבתי אבות בקליפורניה דיווחו כל הנשאלים שהחוויה האינטימית הבין-זוגית השכיחה ביותר בגילם היא נגיעה ולטיפה, אחריה דורגה אוננות ואחרון צוין מגע מיני. הגברים בלבד הדגימו ירידה משמעותית בדיווח על מחוות של נגיעה ולטיפה עם העלייה בגיל משמונים לתשעים שנה. החשיבות שייחסו הנבדקים למין בצעירותם נמצאה עומדת בהתאמה לתדירות ולמידת ההנאה ממגע המיני ומהנגיעות והלטיפות ללא מגע מיני, בהווה.

מיניות במחקרים

חוקרים ניסו ללמוד על המיניות בגיל השלישי מנקודת מבטם של האנשים בגיל המבוגר והשקפתם על תפקיד וערך חיי המין בחייהם. המחקר נערך על קבוצה של 44 גברים ונשים בטווח הגילאים 50- 92 שנה. כל המשתתפים שהיה להם שותף למיניות ייחסו לפחות חשיבות מסוימת למין. רבים מהנחקרים אף דרגו את המין כחשוב עד חשוב במיוחד. גורמי הפרעה לחיי מין שחוו המשתתפים, בעיקר העדר שותף או בעיות בריאות אצל אחד מבני הזוג, גרמו להם לשנות את סדר החשיבות למין. השינוי התבטא בהגדרה מחודשת של המיניות שבה ההתעלסות הייתה חשובה יותר ממין חודרני שלא היה אפשרי יותר.

הירידה בתדירות המגע המיני והפסקתו נומקו ע”י חלק מהגברים בירידה בחשק עם העלייה בגיל. מערכת יחסים זוגית ממושכת והצפייה שהמין יהיה פחות בר ביצוע עם ההזדקנות הקלו על ההתמודדות  עם הירידה או הפסקת חיי המין. שלושים וששה אחוזים מהנשאלים דיווחו שהפעילות המינית חשובה להם ו 50% שהם ממשיכים באוננות כבעבר. העובדה שבקבוצת הגילאים 71-66 נצפתה ירידה בתדירות במגע המיני ועליה בתדירות באוננות בהשוואה לאלו שבקבוצת הגילאים 65-60, הביאה את החוקרים למסקנה שביטוי הפעילות המינית משתנה עם העלייה בגיל ממגע מיני עם חדירה לעינוג עצמי בעוד שהעניין במיניות איננו משתנה עם הגיל.

מתי כדי לפנות לטיפול ?

טיפול זוגי מיני יכול לעזור בשלב הזה להתמודד עם השינויים הרבים כל כך המאפיינים את השלב.

לסיכום:

מיניות האדם היא חלק מאיתנו מלידה ועד מוות. המיניות היא חלק מחיים זוגיים מלאים, היעדר מיניות או מיניות לא מספקת מייצרים סבל אישי וזוגי רב. ולכן חשוב לשמר, לטפח, ובמידת הצורך גם לטפל בכל שלב שבו חשים קשיים.